יחסי האל עם עמו

431 היחסים של אלוהים עם העם שלואת ההיסטוריה של ישראל אפשר לסכם רק במילה כישלון. יחסי האל עם עם ישראל מכונים בספרי משה כברית, מערכת יחסים בה הובאו אמונים והבטחות. עם זאת, כפי שמראה המקרא, היו מקרים רבים של כישלונות ישראל. הם לא סמכו על אלוהים ורטנו על מעשי האל. התנהגותם האופיינית של חוסר אמון ואי ציות עוברת לאורך כל ההיסטוריה של ישראל.

נאמנות האל היא גולת הכותרת בתולדות עם ישראל. אנו שואבים מכך ביטחון רב כיום. מכיוון שאלוהים לא דחה את עמו אז, הוא לא ידחה אותנו גם אם נעבור בזמנים של כישלון. אנו עשויים לחוות כאב וסבל מבחירות לא טובות, אך איננו צריכים לחשוש שאלוהים כבר לא יאהב אותנו. הוא תמיד נאמן.

הבטחה ראשונה: מנהיג

בתקופת השופטים, ישראל הייתה כל הזמן במעגל של אי ציות - דיכוי - תשובה - שחרור. לאחר מותו של המנהיג בהתאמה, המחזור התחיל מחדש. לאחר כמה תהליכים כאלה, העם ביקש משמואל הנביא מלך, משפחת מלוכה, כדי שתמיד יהיה צאצא שיוביל את הדור הבא. ה' הסביר לשמואל: "לא דחו אותך אלא אותי שלא אהיה עוד מלך עליהם. הם עושים לכם כמו שעשו תמיד מיום הוצאתי אותם ממצרים ועד היום הזה שעזבו אותי ועבדו אלוהים אחרים"(1. סם 8,7-8). אלוהים היה המדריך הבלתי נראה שלהם, אבל העם לא בטח בו. לכן הקב"ה נתן להם אדם לשמש כמתווך שיוכל כנציג לשלוט בעם בשמו.

שאול, המלך הראשון, היה כישלון משום שהוא לא סומך על אלוהים. ואז משח שמואל את דוד למלך. אף על פי שדוד נכשל בדרכים הגרועות בחייו, תשוקתו הופנתה בעיקר לעבוד את אלוהים ולעבודו. לאחר שהצליח בעיקר להבטיח שלום ושגשוג, הוא הציע לאלוהים לבנות לו מקדש גדול בירושלים. זה צריך להיות סמל של קביעות, לא רק לאומה אלא גם לסגידה לאל האמיתי.

במשחק מילים עברי אמר אלוהים: "לא, דוד, לא תבנה לי בית. זה יהיה הפוך: אני אבנה לך בית, בית דוד. זו תהיה מלכות שתעמוד לנצח ואחד מצאצאיך יבנה לי את בית המקדש »(2. סם 7,11-16, סיכום משלו). אלוהים משתמש בנוסחת הברית: "אני רוצה להיות לו לאבי והוא יהיה לי לבני" (ו 14). הוא הבטיח שמלכותו של דוד תעמוד לנצח (V 16).

אבל אפילו המקדש לא נמשך לנצח. ממלכת דוד נכנסה תחתיה - מבחינה דתית וצבאית. מה עלה בגורל הבטחת האל? ההבטחות לישראל התקיימו בישוע. הוא נמצא במרכז מערכת היחסים של אלוהים עם עמו. את הביטחון שהאנשים חיפשו ניתן היה למצוא רק אצל אדם שקיים לצמיתות ותמיד נאמן. ההיסטוריה של ישראל מצביעה על משהו גדול יותר מישראל, ובכל זאת היא גם חלק מההיסטוריה של ישראל.

הבטחה שנייה: נוכחות האל

במהלך הנדודים במדבר של עם ישראל התגורר הקב"ה במשכן: "הסתובבתי באוהל כדירה" (2. סם 7,6). מקדש שלמה נבנה כמעונו החדש של אלוהים ו"כבוד ה' מילאה את בית האלוהים" (2. Chr 5,14). זה היה צריך להיות מובן באופן סמלי, שכן האנשים ידעו ששמים ושמים בכל השמים לא יוכלו לתפוס את אלוהים (2. Chr 6,18).

אלוהים הבטיח לשבת בקרב בני ישראל לנצח אם יצייתו לו (1. מלכים 6,12-13). אולם מאחר שלא צייתו לו, החליט "שיעשה אותם מפניו" (2. מלכים 24,3), כלומר הוציא אותם לארץ אחרת בשבי. אבל שוב אלוהים נשאר נאמן ולא דחה את עמו. הוא הבטיח שהוא לא ימחק את שמה (2. מלכים 14,27). הם היו חוזרים בתשובה ומחפשים את נוכחותו, אפילו בארץ זרה. אלוהים הבטיח להם שאם יחזרו אליו, הוא יחזיר אותם לארצם, מה שיסמל גם את שיקום היחסים (5. משה 30,1:5; נחמיה 1,8-אחד).

הבטחה שלישית: בית נצחי

הקב"ה הבטיח לדוד: "ונתתי מקום לעמי ישראל, ואנכי אותם לגור שם, ולא יפחדו עוד, ולא יחפשפו עוד הנפגעים כבעבר" (1. Chr 17,9). ההבטחה הזו מדהימה כי היא מופיעה בספר שנכתב לאחר גלות ישראל. ההיסטוריה של עם ישראל מצביעה מעבר להיסטוריה שלו - זוהי הבטחה שטרם התממשה. האומה הייתה זקוקה למנהיג שמוצאו מדוד ובכל זאת גדול מדוד. הם היו זקוקים לנוכחות האל, שלא רק הייתה מסומלת במקדש, אלא שתהיה מציאות לכולם. הם היו זקוקים למדינה שבה שלום ושגשוג לא רק יחזיקו מעמד, אלא שינוי בעולם כולו כך שלעולם לא יהיה דיכוי. ההיסטוריה של ישראל מצביעה על מציאות עתידית. ובכל זאת הייתה מציאות גם בישראל העתיקה. אלוהים כרת ברית עם ישראל ושמר אותה בנאמנות. הם היו העם שלו גם כשהם לא צייתו. למרות שאנשים רבים סטו מהדרך הנכונה, היו גם רבים שנשארו איתנים. למרות שהם מתו מבלי לראות את ההגשמה, הם יחיו שוב כדי לראות את המנהיג, את הארץ והטוב מכולם, את המושיע שלהם ויזכו לחיי נצח בנוכחותו.

מאת מייקל מוריסון


PDFיחסי האל עם עמו