הוא טיפל בה

401 הוא טיפל בה רובנו קוראים את התנ"ך במשך זמן רב, לעתים קרובות במשך שנים רבות. זה מרגיש טוב לקרוא את הפסוקים המוכרים ולעטוף את עצמם בהם כאילו היו שמיכה חמה. זה יכול לקרות כי היכרות שלנו גורם לנו להתעלם דברים. כאשר אנו קוראים אותם בעיניים ערנות ומזווית חדשה, רוח הקודש יכולה לעזור לנו לזהות יותר ואולי גם לזכור דברים שכחנו.

כשקראתי שוב את ספר מעשי השליחים, בפרק י"ג, פסוק י"ח, נתקלתי בקטע שרבים מאיתנו קראו מבלי לשים לב אליו הרבה: "וארבעים שנה סבל אותו במדבר" (לותר 13) ). בתנ"ך לותר משנת 18 נאמר: "הוא סבל את התנהגותה" או בתרגום מגרסה ישנה של קינג ג'יימס לגרמנית זה אומר "הוא סבל מהתנהגותה".

לכן, עד כמה שאני זוכר, תמיד קראתי את הקטע הזה - וגם שמעתי אותו - שאלוהים נאלץ לסבול את בני ישראל המקוננים והמקוננים כאילו היו נטל גדול עבורו. אבל אז קראתי את ההפניה ב 5. מוז 1,31: "אז ראית כי ה' אלוהיך נשא אותך כמו שאדם נושא את בנו, כל הדרך אשר נדדת עד שבאת אל המקום הזה." בתרגום החדש של התנ"ך, לותר 2017, נאמר: "וארבעים שנה נשא אותה במדבר" (מעשי השליחים א').3,18:). ה-MacDonald Comment מסביר: "הוא היה מודאג מהצרכים שלהם".

יש לי אור. כמובן שהוא טיפל בהם - היו להם מזון, מים ונעליים שלא נשחקו. אף שידעתי שאלוהים לא מרעיב אותה, מעולם לא הבנתי עד כמה הוא קרוב ואינטימי לחייה. זה היה כל כך מעודד לקרוא כי אלוהים נשא עמו כמו אבא נושא את בנו. אני לא זוכר שאי פעם קראתי את זה ככה!

לפעמים אנחנו יכולים להרגיש כי אלוהים קשה לנו לשאת או שהוא מצטער לקבל את הבעיות שלנו מתמשך. התפילות שלנו נראה אותו דבר שוב ושוב, ואת החטאים שלנו חוזרים. גם אם לפעמים אנחנו מנדנדים ומתנהגים כמו ישראל כפוי טובה, אלוהים תמיד דואג לנו, לא משנה כמה אנחנו גונחים; מצד שני, אני בטוחה שהוא יעדיף שנוכל להודות לו במקום להתלונן.

נוצרים, הן בשירות המשרה והן מחוצה לה (אם כי כל הנוצרים נקראים לשרת בצורה כלשהי) יכולים להתעייף ולשרוף. אפשר להתחיל לראות את האחים שלו כבני ישראל בלתי נסבלים, מה שעלול לפתות אדם לקחת על עצמו את הבעיות ה"מעצבנות" שלהם ולסבול דרכן. לסבול משהו פירושו לסבול משהו שאתה לא אוהב או לקבל משהו רע. אבל אלוהים לא רואה אותנו ככה!

כולנו ילדים של אלוהים צריך טיפול מכובד, רחום ואוהב. עם האהבה של אלוהים זורם דרכנו, אנחנו יכולים לאהוב את השכנים שלנו במקום רק לשאת אותם. אם יהיה צורך, נוכל אפילו לשאת מישהו שסמכויותיו אינן מספקות עוד בדרך. נזכור כי אלוהים לא רק דואג לעמו במדבר, אלא נשא אותם על זרועותיו האוהבות. הוא מעביר אותנו הלאה ולא מפסיק לאהוב ולאכפת, אפילו כשאנו מתלוננים ושוכחים להיות אסירי תודה.

מאת תמי טקח