תהילים 8: אדון האבודים

504 מזמור 8 אדון חסרי התקווהברור שנרדף על ידי אויבים ומלא בתחושה של חוסר תקווה, דוד מצא אומץ חדש כשהזכיר לעצמו מיהו האל: "אדון הבריאה הנעלה, הכל יכול, הדואג לחסרי הכוח והדיכוי על מנת לעבוד דרכם ללא הגבלה. ».

"מזמור דוד לשיר בגיתית. אדוני שליטנו, מה מפואר שמך בכל הארצות, אשר תראה לו את מלכותך בשמים! מפי ילדים צעירים ותינוקות יצרת כוח למען אויביך, כדי שתוכל להשמיד את האויב ואת הנוקמים. כשאני רואה את השמים, מעשה אצבעותיך, את הירח והכוכבים שהכנת: מה זה אדם שאתה חושב עליו ומהו ילד האדם שאתה דואג לו? עשית אותו מעט נמוך מאלוהים, הכתרת אותו בכבוד ותפארת. עשית אותו לאדון על מעשה ידיך, הכל נתת תחת רגליו: צאן ובקר כולם וגם חיות בר, הציפורים מתחת לשמים והדגים בים וכל מה שחוצה את הימים. אדוני, שליטנו, כמה מפואר שמך בכל הארצות!" (מִזמוֹר 8,1-10). הבה נתבונן כעת במזמור זה שורה אחר שורה. כבוד ה': "אדוני מושלנו מה כבוד שמך בכל הארצות אשר תראה לו את מלכותך בשמים"! (מִזמוֹר 8,2)

בתחילתו ובסיומו של מזמור זה (ב' ו-י') מופיעים דברי דוד, שבהם הוא מבטא עד כמה מפואר שם ה' - הדרו ותפארתו, המשתרעים הרבה מעבר ליצירתו כולה (הכוללת גם את אויבי תהילים נחשבים!) מושיט יד. בחירת המילים "אדוני שליטנו" מבהירה זאת. האזכור הראשון של "אדון" פירושו יהוה או יהוה, שמו הראוי של אלוהים. "השליט שלנו" פירושו אדונאי, כלומר הריבון או האדון. ביחד, התוצאה היא דמותו של אלוהים אישי, אכפתי, בעל שליטה מוחלטת ביצירתו. כן, הוא מוכשר (במעלה) בגן עדן. זהו האלוהים שאליו פונה דוד ואליו הוא פונה כאשר, כמו בשאר התהילים, הוא מציג את חוקיו ומביע את תקוותו.

כוח ה': "מפי ילדים ותינוקות יצרת כח למען אויביך להשמיד את האויב ואת הנקמה" (תהלים). 8,3).

דוד תוהה שה' אלוהים עושה שימוש בכוחם ה"דל" של ילדים (הכוח משקף טוב יותר את המילה העברית שתורגמה בעוצמה בברית החדשה) כדי להשמיד או לשים קץ לאויב ואת תאבי הנקמה כדי להתכונן. העניין הוא שה' ישים את כוחו שאין שני לו על בסיס יציב על ידי שימוש בילדים ותינוקות חסרי אונים אלה. עם זאת, האם עלינו לקחת את ההצהרות הללו כפשוטו? האם אויבי אלוהים באמת מושתקים על ידי ילדים? אולי, אבל סביר יותר, שדוד וילדים מובילים באופן דמותי ישויות קטנות, חלשות וחסרות כוחות. הוא ללא ספק נעשה מודע לחוסר האונים שלו מול כוח (על) סוחף, ולכן נחמה לדעת שה', הבורא והשליט האדיר, משתמש בחסרי הכוח והמדוכאים לצורך עבודתו.

בריאת ה': "כאשר אראה את השמים, מעשה אצבעותיך, את הירח והכוכבים אשר הכנת: מהו אדם שתזכור אותו ואת ילדו של אדם שאתה דואג לו? " (מִזמוֹר 8,4-אחד).

מחשבותיו של דוד פונות כעת לאמת המכריעה שה' אלוקים הכול יכול בחסדו נתן חלק ממלכתו לאדם. תחילה הוא נכנס לעבודת היצירה הגדולה (כולל השמים ... ירח ו... כוכבים) כעבודת אצבע אלוהים ולאחר מכן מביע את תדהמתו מכך שהאדם הסופי (המילה העברית היא אנוס ופירושה בן תמותה, אדם חלש) הוא קיבל כל כך הרבה אחריות. השאלות הרטוריות בפסוק 5 מדגישות שהאדם הוא יצור חסר חשיבות ביקום (תהלים 14)4,4). ובכל זאת אלוהים דואג לו מאוד. עשית אותו מעט נמוך מאלוהים, הכתרת אותו בכבוד ותפארת.

בריאת האדם של אלוהים מצטיירת כיצירה אדירה וראויה; כי האדם נעשה נמוך במעט מאלוהים. האלוהים העברי ניתן בתנ"ך אלברפלד כ"מלאך", אבל אולי בשלב זה יש להעדיף את התרגום עם "אלוהים". הנקודה כאן היא שהאדם נברא כמושל עצמו של אלוהים עלי אדמות; ממוקם מעל שאר הבריאה, אבל נמוך מאלוהים. דוד נדהם מכך שהקב"ה נותן לאדם הסופי מקום של כבוד שכזה. בעברית 2,6-8 מזמור זה מצוטט כדי לעמת את כישלונו של האדם עם גורלו הרם. אבל לא הכל אבוד: ישוע המשיח, בן האדם, הוא האדם האחרון (1. קורינתיים 15,45; 47), והכל כפוף לו. מצב שיהפוך למציאות במלואה כאשר יחזור פיזית לארץ כדי לסלול את הדרך לגן עדן חדש וארץ חדשה ובכך להשלים את תוכניתו של אלוהים האב, בני האדם וכל שאר הבריאה להתעלות (להאדיר) .

עשית אותו לאדון על מעשה ידיך; הנחת הכל מתחת לרגליו: כבשים ובקר כולם וגם חיות בר, הציפורים מתחת לשמיים והדגים בים וכל מה שחוצה את הים.

בשלב זה דוד נכנס לעמדת האנשים כמושלי אלוהים (מנהלים) בתוך בריאתו. לאחר שהקב"ה ברא את אדם וחוה, הוא ציווה עליהם לשלוט על הארץ (1. מוז 1,28). כל היצורים החיים צריכים להיות כפופים להם. אבל בגלל החטא, השלטון הזה מעולם לא התממש במלואו. באופן טראגי, אירוניה של הגורל הייתה שדווקא יצור כפוף, הנחש, הוא שגרם להם למרוד בצו האל ולדחות את הייעוד שהוא ייעד להם. כבוד ה': "אדוני מושלנו, מה מפואר שמך בכל הארצות!" (מִזמוֹר 8,10).

המזמור מסתיים כשהתחיל - בשבח שמו המפואר של אלוהים. כן, ואכן תפארת ה 'מתגלה בטיפוחו ובהשגחתו בה הוא מקדיש תשומת לב לאדם בסופיותו וחולשתו.

שיקול סופי

כידוע, הידע של דוד על אהבתו של אלוהים ודאגתו לאדם מוצא את מימושו המלא בברית החדשה באדם ובעבודתו של ישוע. שם אנו למדים שישוע הוא האדון שכבר שולט (אפסים 1,22; עברים 2,5-9). שלטון שתפרח בעולם הבא (1. קורינתיים 15,27). כמה מנחם ומעורר תקווה לדעת שלמרות האומללות וחוסר האונים שלנו (זעירים בהשוואה למרחב הבלתי נסבל של היקום) אנו מקובלים על ידי אדוננו ואדוננו לקחת חלק בתהילתו, שלטונו על הבריאה כולה שתהפוך.

מאת טד ג'ונסטון


PDFתהילים 8: אדון האבודים