מכרות שלמה המלך (חלק 13)

"אני לוחם. אני מאמין לחומר הזה בעין-לעין. אני מסובב את לחיי. אין לי שום כבוד לאדם שלא מכה בחזרה. אם אתה הורג את הכלב שלי, אז אתה צריך להביא את החתול שלך למקום מבטחים. "האמרה הזו אולי מצחיקה, אך יחד עם זאת גישה זו של אלוף העולם באיגרוף לשעבר מוחמד עלי היא גישה שרבים משתפים. עוול קורה לנו ולפעמים זה כל כך כואב שאנחנו מחפשים תגמול. אנחנו מרגישים מרומים או שנראה שהושפלנו ורוצים לנקום. אנו רוצים שיריבנו ירגיש את הכאב שאנו חווים. יתכן ואנחנו לא מתכננים לגרום כאב פיזי ליריבים שלנו, אבל אם נוכל לפגוע בהם מבחינה פסיכולוגית או רגשית באמצעות סרקזם קטן או סירוב לדבר, אז גם הנקמה שלנו תהיה מתוקה.

"אל תגיד:" אני אשיב רע! "המתן באדון, הוא יעזור לך" (משלי 20,22). נקמה אינה התשובה! לפעמים אלוהים מבקש מאיתנו לעשות דברים קשים, לא? אל תתקע עם כעס ונקמה, כי יש לנו אוצר יקר מפז - אמת שמשנה את החיים. "חכה לאדון". אל תקרא את המילים האלה מהר מדי. מדיטציה במילים אלה. לא זו בלבד שהם מהווים מפתח בהתמודדות עם הדברים הגורמים לנו כאב ומרירות וכעס, אלא הם נמצאים במרכז מערכת היחסים שלנו עם אלוהים.

אבל אנחנו בכלל לא רוצים לחכות. בעידן הקפה-טו-או, SMS וטוויטר, אנחנו רוצים הכל עכשיו ומיד. אנו שונאים פקקים, תורים ושודדי זמן אחרים. ד"ר. ג'יימס דובסון מתאר זאת כך: "הייתה תקופה שלא היה אכפת לך אם אתה מתגעגע לכרכרה. פשוט לקחת את זה חודש אחר כך. אם אתה צריך לחכות שדלת מסתובבת תיפתח בימים אלה, הטינה עולה! "

ההמתנה המתוארת במקרא אינה קשורה לחריקת שיניים בקופה בסופרמרקט. המילה העברית להמתנה היא "קוואווה" שמשמעותה לקוות למשהו, לצפות למשהו וכוללת את מושג הציפייה. ההמתנה המודאגת של הילדים להוריהם לקום בבוקר חג המולד ולפתוח את המתנות שלהם ממחישה ציפייה זו. למרבה הצער, המילה תקווה איבדה את משמעותה בימינו. אנו אומרים דברים כמו "אני מקווה שאשיג את העבודה" ו"אני מקווה שלא ירד גשם מחר ". אבל תקווה מסוג זה היא חסרת סיכוי. המושג המקראי של תקווה הוא תקווה בטוחה שמשהו יקרה. מצופה שמשהו יקרה בוודאות מוחלטת.

האם השמש תזרח שוב?

לפני שנים רבות ביליתי כמה ימים בטיולים בהרי דרקנסבורג (דרום אפריקה). בערב של היום השני הוא נשפך מדליים וכשמצאתי מערה הייתי רטוב רטוב וכך גם קופסת הגפרורים שלי. שינה לא באה בחשבון והשעות לא רצו לעבור. הייתי עייף, קפוא ולא יכולתי לחכות עד שהלילה יסתיים. האם ספקתי שהשמש תזרח שוב למחרת בבוקר? ברור שלא! חיכיתי בקוצר רוח לסימני הזריחה הראשונים. בארבע לפנות בוקר הופיעו פסי האור הראשונים בשמיים ואור היום נדלק. הציפורים הראשונות צייצו והייתי בטוחה שסבל שלי יסתיים בקרוב. חיכיתי בציפייה שהשמש תזרח ויום חדש יעלה. חיכיתי שהחושך יפנה את מקומו לאור ויתחלף הקור בחום השמש (תהילים 130,6) ציפייה לביטחון ציפייה לשמחת התמדה. זה בדיוק מה שהמתנה היא במובן המקראי. אבל איך בעצם מחכים? איך מחכים לאדון? הפוך את עצמך למודע מי אלוהים. אתה יודע את זה!

המכתב לעברים מכיל כמה מהמלים המעודדות ביותר בתנ"ך על טבעו של אלוהים: "היו מרוצים ממה שיש. כי ה 'אמר: "לא אנטוש אותך ולא אעזוב אותך" ". (עברים 13,5). לדברי מומחים ביוון, קטע זה מתורגם למילים "לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם לא אעזוב אותך." איזו הבטחה מצד אבינו האוהב! הוא צודק והוא טוב. אז מה מלמד אותנו הפסוק ממשלי 20,22? אל תבקש לנקום. חכה לאלוהים. וגם? הוא יגאל אותך.

שמתם לב שאין זכר לעונש על היריב? הישועה שלך היא מרכזית. הוא יציל אותך. זו הבטחה! אלוהים ידאג לזה. הוא יחזיר את הדברים למסלול הנכון. הוא יבהיר זאת בזמנו ובדרכו שלו.

זה לא קשור לחיים פסיביים או לחכות שאלוהים יעשה הכל בשבילנו. עלינו לחיות באופן עצמאי. אם עלינו לסלוח, אז גם עלינו לסלוח. כשאנחנו צריכים להתעמת עם מישהו, אנחנו מתעמתים עם מישהו. אם אנחנו צריכים לחקור ולשאול את עצמנו, אז גם אנחנו. יוסף נאלץ לחכות לאדון, אך בזמן שהוא חיכה הוא עשה מה שהוא יכול. יחסו למצב ותפקידו הוביל לקידום. אלוהים אינו פסיבי כשאנחנו מחכים, אלא עובד מאחורי הקלעים כדי לחבר את כל חלקי הפאזל החסרים. רק אז הוא ממלא את משאלותינו, כמיהותינו ובקשותינו.

המתנה היא בסיסית בחיינו עם אלוהים. כשאנחנו מחכים לאלוהים, אנחנו סומכים עליו, מצפים לו ומחכים לו. ההמתנה שלנו אינה לשווא. הוא יראה את עצמו גלוי, אולי אחרת ממה שציפינו. מעשיו יעמיקו מכפי שתוכלו לדמיין. שים את פגיעתך, כעסך, צערך, צערך בידי אלוהים. אל תבקש לנקום. אל תיקח את הזכות והצדק לידיים שלך - זה תפקידו של אלוהים.    

מאת גורדון גרין


PDF מכרות שלמה המלך (חלק 13)