הכניסה למקדש

695 הכניסה למקדשישוע היה תלוי על הצלב. הוא נשא את כל חטאי העם כדי לכפר על כך. זמן קצר לפני מותו אמר לאביו שבשמים: "אבא, בידיך אני נותן את רוחי!" (לוק 23,46 תנ"ך אברפלד). לאחר שחנית של חייל פילחה את צדו של ישוע, הוא צעק בקול ומת.

באותה תקופה ממש נקרע הפרוכת בבית המקדש שהפרידה בין קודש הקדשים לשאר חלקי המקדש. מסך זה חסם את הדרך אל קודש הקודשים. עובדה זו מסמלת שאלוהים הדיר את העם מהקודש בגלל החטא. רק פעם בשנה, ביום הכיפורים, הייתה לכהן הגדול גישה לקודש הקודשים. לאחר מכן הוא כפר על חטאיו שלו ושל האנשים בדם של חיות קורבנות נקיות.

רק לכמרים הייתה גישה לאזור הקדוש. חלקים מתוחמים מהחצר הקדמית והחצר נועדו לעם היהודי ולגויים. לפי ההיסטוריון פלביוס ג'וזפוס, הוילון היה בעובי של כ-10 ס"מ ובגובה של 18 מטרים ובקושי ניתן היה להזיז אותו עם משקלו. כאשר ישו מת, הוא נקרע לשניים מלמעלה למטה.

מה הסיפור הזה על הווילון הקרוע שמנסה לספר לנו?
דרך מותו, ישוע פתח את הכניסה הבלתי מוגבלת שלנו אל מקדש אלוהים. על ידי הקרבת חייו ושפיכת דמו, הוא השיג סליחה על כל החטאים ופייס אותנו עם האב. הדרך אל קודש הקודשים - אל אלוהים - נגישה כעת באופן חופשי לכל האנשים המאמינים בישוע ובעבודת הישועה שלו.

אלוהים יצא מהמקדש מעשה ידי אדם ולעולם לא ישוב לשם. הברית הישנה עם שיטתה הדתית הגיעה לקיצה, ופנתה את מקומה לברית החדשה. בית המקדש ותפקידו של הכהן הגדול לא היו אלא צל של העתיד לבוא. הכל הצביע על ישוע. הוא היוצר והמסיים של האמונה. זה מומחש על ידי ישוע, שנכנס לקודש הקודשים דרך מותו ככוהן הגדול המושלם. בכך הוא השיג עבורנו תשובה מושלמת.
אנו יכולים להפיק תועלת רבה מכניסתו של ישוע אל המקדש. דרכו אנו זוכים גם לגישה חופשית אל המקדש, אותו פתח במותו. ישוע הוא הדרך החדשה והחיה. הוא עצמו מייצג את הצעיף הקרוע, שדרכו הוא פירק את המחסום בין אלוהים לאנושות. עכשיו אנחנו יכולים להתמודד עם אלוהים בביטחון. אנו מודים לו מקרב לב על אהבתו הבלתי ניתנת לשיעור.

מאת טוני פונטנר