זה לא הוגן!

387 זה לא הוגןישו לא חרב, לא חנית. לא היה לו צבא מאחוריו. הנשק היחיד שלו היה פיו, ומה שהכניס אותו לצרות היה המסר שלו. הוא הכעיס אנשים כל כך שהם רצו להרוג אותו. המסר שלו נתפס לא רק לא נכון, אלא מסוכן. היא היתה חתרנית. היא איימה להפריע לסדר החברתי של היהדות. אבל איזה מסר יכלו השלטונות הדתיים לכעוס על כך שהם הרגו את נושאיהם?

מחשבה שיכולה לעצבן את הרשויות הדתיות ניתן למצוא במתי 9:13: "באתי לקרוא לחוטאים ולא לצדיקים". לישו היו חדשות טובות לחוטאים, אך רבים מאלו שהחשיבו את עצמם כטובים גילו שישו מטיף חדשות רעות. ישוע הזמין זונות וגובי מס לממלכת האל, והטובים לא אהבו את זה. "זה לא הוגן", הם עשויים לומר. «עשינו מאמץ כזה להיות טוב, מדוע הם יכולים להגיע לאימפריה בלי להתאמץ? אם החוטאים לא צריכים להישאר בחוץ, זה לא הוגן! »

יותר הוגן

במקום זאת, אלוהים הוא יותר הוגן. החסד שלו הולך הרבה מעבר לכל דבר שאנחנו יכולים להרוויח. אלוהים הוא נדיב, מלא רחמים, רחום, מלא אהבה לנו, אם כי לא מגיע לנו. מסר כזה מפריע לרשויות הדתיות ולמי שאומר שככל שתנסה יותר, כך תקבל יותר; אם אתה מפעיל טוב יותר, תקבל פרס טוב יותר. רשויות דתיות כמו זה סוג של הודעה כי זה מקל להניע אנשים לעשות מאמץ, לעשות נכון, לחיות צודק. אבל ישו אומר: זה לא ככה.

אם חפרת לעצמך בור עמוק, אם אתה מתעסק עם זה שוב ושוב, אם היית החוטא הגרוע ביותר, אתה לא צריך לעבוד את הדרך שלך מן הבור כדי להינצל. אלוהים פשוט סולח לך למען ישוע. אתה לא צריך להרוויח את זה, אלוהים פשוט עושה את זה. אתה רק צריך להאמין. אתה רק צריך לסמוך על אלוהים, לקחת אותו על המילה שלו: החוב שלך מיליון דולר נסלח לך.

יש אנשים שמסרים מסוג זה כנראה רעים. "תראה, השתדלתי כל כך לצאת מהבור", הם עשויים לומר, "ואני כמעט בחוץ. ועכשיו אתה אומר לי שהם נשלפים היישר מהבור ללא צורך להתאמץ בכלל? זה לא הוגן! »

לא, החסד אינו "הוגן", הוא החסד, מתנה שלא מגיע לנו. אלוהים יכול להיות נדיב כלפי מי שהוא רוצה להיות נדיב, והחדשות הטובות הן שהוא מציע את נדיבותו לכולם. זה הוגן במובן זה שהוא שם לכולם, אם כי פירוש הדבר שהוא מציב חוב גדול על חלקם וקטן יותר על אחרים - אותו הסדר לכולם, אם כי הדרישות שונות.

משל על הוגן ולא הוגן

במתי 20 יש את משל הפועלים בכרם. חלקם קיבלו בדיוק מה שהם הסכימו, אחרים קיבלו יותר. עכשיו הגברים שעבדו כל היום אמרו: "זה לא הוגן. עבדנו כל היום וזה לא הוגן לשלם לעצמנו כמו אלה שעבדו פחות »(השוו פ' 12). אולם הגברים שעבדו כל היום קיבלו בדיוק את מה שהסכימו לו לפני שהחלו לעבוד (פס' 4). הם רק רטנו כי אחרים קיבלו יותר ממה שהיה נכון.

מה אמר אדון הכרם? "האם אין לי את הכוח לעשות מה שאני רוצה עם מה ששלי? אתה נראה סקרן כי אני כל כך חביב?" (ו' 15). בעל הכרם אמר שייתן להם שכר יומי הוגן עבור ביצוע יומי הוגן, והוא עשה זאת, ובכל זאת התלוננו העובדים. למה? כי הם הושוו לאחרים ופחות מועדפים. הם הרימו תקוות והתאכזבו.

אבל בעל הכרם אמר לאחד מהם: "אני לא עושה לך עוול. אם אתה חושב שזה לא הוגן, הבעיה היא בציפייה שלך, לא במה שקיבלת בפועל. אם לא הייתי משלם כל כך הרבה למי שהגיע אחר כך, היית מרוצה למדי ממה שנתתי לך. הבעיה היא הציפיות שלך, לא מה שעשיתי. אתה מאשים אותי ברע רק בגלל שהייתי כל כך טוב לזולת" (השוו פ' 13-15).

איך הייתם מגיבים לזה? מה היית חושב אם המנהל שלך נותן לעמיתים החדשים ביותר בונוס אבל לא לעמיתים הוותיקים והנאמנים? זה לא יהיה טוב מאוד למורל, נכון? אבל ישוע לא מדבר כאן על בונוסים - הוא מדבר על מלכות אלוהים במשל הזה (פס' 1). המשל משקף משהו שקרה בשירותו של ישוע: אלוהים נתן ישועה לאנשים שלא ניסו יותר מדי, והרשויות הדתיות אמרו: "זה לא הוגן. אתה לא יכול להיות כל כך נדיב כלפיהם. ניסינו קשה והם כמעט לא עשו כלום". וישוע השיב: "אני מביא את הבשורה לחטאים, לא לצדיקים". תורתו איימה לערער את המניע הנורמלי להיות טוב.

מה זה קשור אלינו?

אנו עשויים לרצות להאמין כי יש לנו שכר טוב לאחר שעבד כל היום נושאת את עומס החום של היום. אין לנו. זה לא משנה כמה זמן היית בכנסייה או כמה קורבנות עשית; זה כלום לעומת מה אלוהים נותן לנו. פול עשה יותר מכולנו; הוא עשה קורבנות יותר עבור הבשורה ממה שאנחנו מבינים, אבל הוא ספר את כל זה כמו הפסד למשיח. זה היה כלום.

הזמן שבילינו בכנסייה הוא לא לאלוהים. העבודה שעשינו אינה נוגדת את מה שהוא יכול לעשות. גם כשאנחנו במיטבנו, אנחנו משרתים חסרי תועלת, כפי שאומר משל אחר (לוקס יז, י). ישוע קנה את כל חיינו; יש לו תביעה הוגנת לכל מחשבה ומעשה. אין סיכוי שנוכל לתת לו משהו מעבר לזה – גם אם נעשה כל מה שהוא מצווה עליו.

למעשה, אנחנו כמו העובדים שעבדו רק שעה אחת וקיבלו שכר של יום שלם. בקושי התחלנו ושולמו כאילו עשינו משהו מועיל. האם זה הוגן? אולי אנחנו לא צריכים לשאול את השאלה. אם פסק הדין ייכשל לטובתנו, אנחנו לא צריכים לחפש חוות דעת שנייה!

האם אנו רואים את עצמנו כאנשים שעבדו קשה וקשה? האם אנחנו חושבים שמגיע לנו יותר ממה שיש לנו? או שמא אנחנו רואים את עצמנו כאנשים שמקבלים מתנה לא ראויה, לא משנה כמה זמן עבדנו? זה מזון למחשבה.

מאת יוסף טקח


PDFזה לא הוגן!