יום חצוצרה: חג חגגה במשיח

233 יום חצוצרה בביצוע ישועבספטמבר (השנה באופן יוצא דופן 3. אוקטובר [ד. Üs]) היהודים חוגגים את יום השנה החדשה, "ראש השנה", שפירושו בעברית "ראש השנה". זה חלק מהמסורת של היהודים שהם אוכלים חתיכת ראש של דג, סמלית לראש השנה, ואחד את השני ב"לשאנה טווה", שפירושו "שתהיה לך שנה טובה!" פירושו לומר שלום. על פי המסורת קיים קשר בין יום חג ראש השנה ליום השישי של שבוע הבריאה, בו ברא ה' את האדם.

בטקסט העברי של ה 3. ספר משה ב'3,24 היום ניתן כ"סיקרון טרואה", שפירושו "יום זיכרון עם בועות חצוצרה". לכן, יום זה מכונה לעתים קרובות פסטיבל החצוצרות באנגלית. רבנים רבים מלמדים שבראש השנה תקעו בשופר (שופר עשוי מקרן איל) לפחות 100 פעמים, כולל סדרה של 30 פעמים, כדי לאותת תקווה לביאת המשיח. יש לי שופר ואני יכול להגיד לך שקשה מאוד להוציא פתק בכלל. קראתי שבטקס ראש השנה היה נהוג להחזיק מחליף מיומן למקרה שהראשון לא הצליח לתקוע את המספר הנדרש של אותות חצוצרה.

לפי המקורות היהודיים, ישנם שלושה סוגי צפצופים שנפוצצו באותו יום:

  • תקיע - נימה מתמשכת ארוכה כסמל לתקווה בכוחו של ה' וכשבח שהוא האלוהים (של ישראל),
  • שבירים - שלושה צלילים קצרים יותר, המסמלים את יללת היבלות ואת יבבות החטאים ואת האנושות שנפלה
  • Teru'a - תשעה צלילים מהירים דמויי סטקטו (בדומה לטון של שעון מעורר) לייצג את הלב השבור של אלה שבאו לפני אלוהים.

לגבי תרועה אומר התלמוד "אם יש דין מלמטה (לב שבור) אין צורך בדין מלמעלה". רבי משה בן מימון (המכונה הרמב"ם), אולי המלומד והמורה היהודי החשוב ביותר של ימי הביניים, מוסיף את ההסמכה החשובה הבאה:

זה לא מספיק כי אלוהים לבד הוא המלך שלי. אם כל האנושות אינה מכירה את אלוהים כמלך, אז משהו חסר ביחסים שלי עם אלוהים. זה חלק מהאהבה שלי לקב"ה שאני עוזר לכל האנשים לזהות אותו. כמובן, זה בעיקר ביטוי של דאגה עמוקה שלי לאחרים. אבל זה גם משפיע על התחושה שלי עצמי של הכלל המלכותי המקיף של אלוהים.

[תקיעת חצוצרות - הגדל תמונה] ישראל העתיקה השתמשה במקור בקרני איל לחצוצרות שלהם; אבל לאחר זמן מה אלה הפכו להיות כמונו 4. למד משה 10, מוחלף בשופרות (או חצוצרות) עשויות כסף. השימוש בחצוצרות מוזכר 72 פעמים בברית הישנה. הם התפוצצו בהזדמנויות שונות: להתריע על סכנה, לכנס את האנשים לישיבה חגיגית, להכריז הודעות וכקריאה להתפלל. בתקופות מלחמה השתמשו בחצוצרות כדי להכין את החיילים למשימתם ולאחר מכן לתת את האות לעסוק בלחימה. על בואו של המלך הוכרז גם בחצוצרות.

בימינו, חלק מהנוצרים חוגגים את יום החצוצרה כפסטיבל עם שירות ולעיתים קרובות משלבים זאת תוך התייחסות לאירועים עתידיים - בואו השני של ישו או התקפת הכנסייה. עם זאת, אם כי פירושים אלה לפסטיבל זה הם בעלי משמעות טובה, הם מתעלמים מהעובדה שישוע כבר מילא את מה שציין פסטיבל זה. כידוע, הברית הישנה שכללה את יום חצוצרה הייתה זמנית. זה שימש כדי להכריז על המשיח הקרוב לאנשים. כותרותיו הן נביא, כומר, חכם ומלך. החצוצרה הנושבת לראש השנה לא רק מסמנת את תחילתו של לוח השנה הפסטיבל השנתי בישראל, אלא גם מכריזה על המסר של יום הפסטיבל הזה: "המלך שלנו בא!"

עבורי, החלק המשמעותי ביותר של יום החצוצרות הוא האופן בו הוא רומז לישו וכיצד ישוע הגשים אותו בביאתו הראשונה: דרך התגלמותו, עבודת הכפרה שלו, מותו, תחייתו ועלייתו לשמים. באמצעות "האירועים בחיי המשיח" אלה לא רק הגשים את בריתו עם ישראל (הברית הישנה), אלא שינה את כל הזמנים לנצח. ישוע הוא ראש השנה - הראש או אדון כל הזמנים, במיוחד בגלל שהוא ברא את הזמן. הוא המשכן שלנו ויש לנו חיים חדשים בו. פאולוס כתב: ”אם מישהו נמצא במשיח, הוא יצור חדש; הישן עבר, הנה החדש הפך »(2. קורינתיים 5,17).

ישוע הוא האדם האחרון. הוא ניצח היכן שאדם הראשון נכשל. ישוע הוא הפסח שלנו, המצות שלנו והפיוס שלנו. הוא זה (והיחיד) שמסיר את חטאינו. ישוע הוא השבת שלנו בה אנו מוצאים מנוחה מהחטא. בתור אדון כל הזמנים הוא חי בנו עכשיו וכל זמננו הוא קדוש כי אנחנו חיים את החיים החדשים שיש לנו בשיתוף איתו. ישוע, מלכנו ואדוננו, תקע בחצוצרה אחת ולתמיד!

לחיות עם אחווה עם ישו,

יוסף טקח

Präsident
קהילת גרייס


PDFיום חצוצרה: חג חגגה במשיח