חתיכת חתיכה

כשאני חושב לתת את ליבי לאלוהים זה נשמע קל מדי ולפעמים אני חושב שנוכל להקל מזה יותר מדי. אנו אומרים "אלוהים, אני נותן לך את ליבי" ואנחנו חושבים שזה כל מה שצריך.

"ואז שחט את העולה; והביאו לו בני אהרן את הדם, ויזרק אותו על המזבח מסביב. והביאו לו את העולה חתיכה אחר חתיכה ואת הראש, ויעלה בעשן על המזבח"(3. מוז 9,12-אחד).
אני רוצה להראות לך שפסוק זה הוא מקביל לתשובה שאלוהים רוצה גם עבורנו.

לפעמים כשאנחנו אומרים לאדון, הנה הלב שלי, זה כאילו שאנחנו זורקים את זה לפניו. ככה זה לא מתכוון. כשאנחנו עושים זאת בדרך זו, החרטה שלנו מטושטשת מאוד ואנחנו לא מתרחקים במודע מהמעשה החוטא. אנחנו לא רק זורקים חתיכת בשר על הגריל, אחרת זה לא היה מטוגן באופן שווה. זה אותו הדבר עם ליבנו החוטא, עלינו לראות בבירור ממה להתרחק.

הם נתנו לו את המנחה השרופה חלק אחר חלק, כולל הראש, והוא שרף כל חלק על המזבח. אני רוצה להתמקד בעובדה ששני בניו של אהרון הציגו בפניו את ההצעה טיפין טיפין. הם לא השליכו את כל החיה שם, אלא שמו חתיכות מסוימות על המזבח.

שימו לב ששני בניו של אהרון הציגו את המנחה חלק אחר חלק לאביהם. לא סתם הניחו את החיה השחוטה בשלמותה על המזבח. אנחנו חייבים לעשות את אותו הדבר עם ההקרבה שלנו, עם הלב שלנו. במקום לומר "אלוהים, הנה לבי", עלינו להניח לפני אלוהים את הדברים המזהמים את ליבנו. אדוני אני נותן לך את הרכילות שלי, אני נותן לך את תאוותיי בלבי, אני משאיר לך את הספקות שלי. כאשר אנו מתחילים לתת את ליבנו לאלוהים בדרך זו, הוא מקבל זאת כקורבן. כל הדברים הרעים בחיינו יהפכו אז לאפר על המזבח, שרוח הרוח תעיף אותו.

פרייזר מרדוק