מלכות אלוהים קרובה

697 מלכות האל קרובהבעוד ישוע עדיין חי בגבעות הגליל, בנוף המדברי של יהודה, קרא יוחנן המטביל להמרה קיצונית: "פנה אל אלוהים! כי מלכות השמים בפתח" (מתי 3,2 מקווה לכולם). רבים חשדו שהוא האיש שהצביע עליו הנביא ישעיהו מאות שנים קודם לכן. לאחר שידע שהוא מכין את הדרך למשיח, אמר יוחנן: "אני לא המשיח, אלא נשלחתי לפניו. מי שיש לו הכלה הוא החתן; אבל חברו של החתן, העומד מנגד ומקשיב לו, שמח מאוד בקול החתן. השמחה שלי מתגשמת כעת. הוא חייב להגדיל, אבל אני חייב להקטין" (יוחנן 3,28-אחד).

לאחר שיוחנן הושלך לכלא, הגיע ישוע לגליל והטיף את בשורת האל. המלך הורדוס אנטיפס שמעתי על כל זה מכיוון שבאותו זמן שמו של ישוע היה על שפתי כולם. הוא היה משוכנע: זה בהחלט יוהנס, שערפתי את ראשו. עכשיו הוא חזר, בחיים. הוא עצמו הורה על מעצרו וכליאתו של ג'ון רק כדי לפייס את הרודיאס, אשתו של אחיו פיליפ. יוחנן המטביל נזף בו בפומבי על כך שערך איתה נישואים בלתי חוקיים. הרודיאס, שכעת הייתה נשואה לו, בערה בשנאה ולא רצתה אלא להרוג את יוחנן, אך היא לא העזה כי להורדוס היה כבוד רב ליוחנן. בסופו של דבר הרודיאס מצא אחד
הזדמנות להשיג את מטרתם. הורדוס ערך סעודה גדולה ביום הולדתו, חגיגה יוקרתית לכל הנכבדים, לכל מפקדי הצבא ולכל אצילי הגליל. לרגל הזדמנות זו, שלחה הרודיאס את בתה סלומה לאולם הנשפים כדי לזכות בחסדו של המלך בריקוד שלה. ריקודה הגמיש והפרובוקטיבי שימח את הורדוס ואת יושבי השולחן עמו, וגרם לו להבטיח הבטחה מתהדרת ונמהרת: הוא יתן לה כל מה שתחפוץ - עד מחצית ממלכתו, וישבע לה שבועה. סלומה שאלה את אמה מה לבקש. הסיפור מסתיים בתמונה הזוועתית של ראש יוחנן המטביל על מגש (מרק 6,14-אחד).

אם נסתכל מקרוב על הפרטים של הסיפור הזה, נוכל לראות עד כמה היו הדמויות של האירוע הזה לכודות. יש את הורדוס, הוא מלך ואסל באימפריה הרומית שמנסה להשוויץ בפני האורחים שלו. בתו החורגת החדשה סלומה רקדה עבורה בצורה פרובוקטיבית והוא מוקסם מהתאווה. הוא לכוד - על ידי רצונותיו הבלתי הולמים שלו, על ידי התנהגותו המתנשאת מול אורחיו, ועל ידי בעלי הכוח השולטים בו בפועל. הוא לא יכול היה לוותר על חצי ממלכתו גם אם ירצה בכך!

סלומה מרותקת לשאיפותיה הפוליטיות של אמה ולחתירה צמאת הדם לשלטון. היא לכודה בתשוקותיה המיניות, בהן היא משתמשת כנשק. נתפס על ידי אביה החורג השיכור שמשתמש בה כדי לארח את אורחיו.

הסיפור הקצר והטרגי הזה מציג את ממלכת האנשים שנצרבים פנימה תוך זמן קצר בגאווה, בעוצמה, ברצון ובתככים. המחזה האחרון והנורא של מותו של יוחנן המטביל מראה את הפירות האכזריים של האימפריה המתדרדרת של העולם הזה.

בניגוד למלכות העולם הזה, ישוע הטיף את הבשורה על מלכות אלוהים: "התמלאה השעה ומלכות אלוהים בפתח. חזרו בתשובה (פנו לאלוהים) והאמינו בבשורה!" (סימן 1,14).

ישוע בחר שנים-עשר תלמידים ושלח אותם להטיף את הבשורה לכבשים האבודים של בית ישראל: "מלכות השמים בפתח. לרפא חולים, להקים מתים, לנקות את המצורעים, לגרש שדים. בחינם קיבלת, תן בחינם" (מתי 10,7-אחד).

כמו השנים-עשר, ישוע שולח אותנו להטיף את הבשורה בשמחה ובחופש. אנו שותפים לתוכניתו להציג בעדינות את ישוע לאחיינו בני האדם באמצעות רוח האהבה, תוך שימת לב לדבר אלוהים ולשרת אותו. למילוי משימה זו יש מחיר. בואו נהיה כנים, יש מקרים שבהם אנחנו מרגישים לכודים בצרות כי אנחנו מושיטים יד לאשליות הריקות של העולם הזה ופועלים נגד אלוהי האהבה. אבל אנחנו תמיד מעודדים ללכת בעקבות הדוגמה של יוחנן וישוע להטיף ללא לאות את האמת?

מי שמקבל את הבן ובוטח בו, מקבל אתו הכל - חיים שלמים שאין להם סוף. חירות אמיתית נמצאת בכניעה למלך האמיתי, ישוע המשיח, ולא למבשרי התקופה המודרנית או להונאה של שלטון עצמי וחשיבות עצמית. שרוח הקודש תמשיך להזכיר לך את החופש שיש לך בישוע המשיח.

מאת גרג וויליאמס