אתה יכול לסמוך על רוח הקודש?

039 יכול לסמוך על רוח הקודש כדי להציל אותה אחד הזקנים שלנו אמר לי לאחרונה כי הסיבה העיקרית מדוע הוא הוטבל לפני שנתי 20 היא שהוא יקבל כוח כאשר רוח הקודש, כדי שיוכל להתגבר על כל חטאיו. הכוונות שלו היו טובות, אבל הבנתו הייתה משהו לא בסדר (כמובן אף אחד לא הבנה מושלמת, אנו נשמרים על ידי החסד של אלוהים, למרות אי הבנות שלנו).

רוח הקודש היא לא משהו שאנחנו יכולים פשוט "להפעיל" כדי להשיג את "מטרות ההתגברות" שלנו, כביכול, סוג של מטען על כוח הרצון שלנו. רוח הקודש היא אלוהים, הוא איתנו ובנו, הוא נותן לנו את האהבה, הוודאות והאחווה הקרובה שהאב מאפשר לנו במשיח. באמצעות המשיח האב עשה אותנו לילדיו שלו ורוח הקודש נותנת לנו את התחושה הרוחנית לדעת זאת (רומים 8,16). רוח הקודש מעניקה לנו קשר קרוב עם אלוהים באמצעות המשיח, אך אינה שוללת את יכולתנו לחטוא. עדיין יהיו לנו רצונות שגויים, מניעים שגויים, מחשבות שגויות, מילים ומעשים שגויים. 

גם אם אתה רוצה לוותר על הרגל מסוים, אנו מוצאים כי אנחנו עדיין לא מסוגלים לעשות זאת. אנו יודעים שרצון האל הוא להשתחרר מבעיה זו, אך משום מה אנחנו עדיין נראים חסרי אונים להתנער מהשפעתה עלינו.

האם אנו יכולים להאמין שרוח הקודש באמת עובדת בחיינו - במיוחד כשזה נראה כאילו שום דבר לא קורה כי אנחנו לא נוצרים "טובים"? אם אנו ממשיכים להיאבק בחטא, כשנראה שאנחנו לא משתנים הרבה, האם אנו מסיקים שאנחנו כל כך שבורים שאפילו אלוהים לא יכול לפתור את הבעיה?

תינוקות ומתבגרים

כאשר אנו באים המשיח באמונה, אנחנו נולדים מחדש, נוצר מחדש על ידי המשיח. אנחנו יצורים חדשים, אנשים חדשים, תינוקות במשיח. לתינוקות אין כוח, אין להם כישורים, הם לא מנקים את עצמם.

כאשר הם גדלים, הם לרכוש כמה מיומנויות, וגם מתחילים להבין שיש הרבה הם לא יכולים לעשות, אשר לפעמים מוביל לתסכול. הם מתבלבלים עם הציפויים והמספריים ומדאגים שהם לא עושים כמו גם מבוגר. אבל התקפי התסכול לא עוזרים - רק זמן התרגיל יעזור.

זה תקף גם לחיים הרוחניים שלנו. לפעמים נוצרים צעירים מקבלים כוח דרמטי לשבור מהתמכרות לסמים או מזג חם. לפעמים נוצרים צעירים הם מיד "אוצר" לכנסייה. לאחר הרבה יותר פעמים נראה כי הנוצרים נלחמים עם אותם חטאים כמו פעם, יש להם אותה אישיות, אותם פחדים ותסכולים. הם לא ענקים רוחניים.

ישוע התגבר על החטא, נאמר לנו, אבל נראה כאילו החטא עדיין מחזיק אותנו בכוחו. הטבע החטא בתוכנו הובס, אבל הוא עדיין מתייחס אלינו כאילו היינו שבויים שלו. אוי איזה אנשים עלובים אנחנו! מי יציל אותנו מחטא וממוות? ישוע כמובן (רומים 7,24-25). הוא כבר ניצח - והוא גרם לזה לנצח גם שלנו.

אבל אנחנו עדיין לא רואים ניצחון מוחלט. אנחנו עדיין לא רואים את כוחו על המוות, וגם לא רואים את הסוף המוחלט של החטא בחיינו. כמו עברים 2,8 אומר שאנחנו עדיין לא רואים את כל הדברים שנעשו מתחת לרגלינו. מה שאנחנו עושים - אנחנו סומכים על ישוע. אנו סומכים על המילה שלו שהוא השיג ניצחון, ואנו סומכים על המילה שלו שגם בו אנחנו מנצחים.

למרות שאנו יודעים שאנחנו נקיים וטהורים במשיח, ברצוננו לראות התקדמות להתגבר על חטאינו האישיים. תהליך זה עשוי להיראות איטי מאוד לפעמים, אבל אנחנו יכולים לסמוך על אלוהים לעשות מה שהוא הבטיח - בנו, כמו גם אחרים. אחרי הכל, זה לא העבודה שלנו. זה סדר היום שלו, לא שלנו. אם נכנע לאלוהים, עלינו להיות מוכנים לחכות לו. אנחנו חייבים להיות מוכנים לסמוך עליו לעשות את העבודה שלנו בנו בדרך ובמהירות הוא חושב לנכון.
מתבגרים לעתים קרובות חושבים שהם יודעים יותר מאביהם. הם טוענים שהם יודעים על מה החיים וכי הם יכולים לעשות הכל די טוב בעצמם (כמובן שלא כל המתבגרים הם כאלה, אבל הסטריאוטיפ מבוסס על כמה ראיות).

אנו הנוצרים יכולים לפעמים לחשוב באופן שדומה למתבגרים. אנו עשויים להתחיל לחשוב ש"התבגרות "רוחנית מבוססת על התנהגות נכונה, מה שמביא אותנו לחשוב כי עמדתנו לפני אלוהים תלויה עד כמה אנו מתנהגים. אם אנו מתנהגים טוב, אנו יכולים להראות נטייה להביט כלפי מטה על אנשים אחרים שאינם טובים בזה כמונו. אם אנו לא מתנהגים כל כך טוב, אנו יכולים ליפול לייאוש ולדיכאון ולהאמין שאלוהים עזב אותנו.

אבל אלוהים לא מבקש מאיתנו להצדיק את עצמנו לפניו; הוא מבקש מאיתנו לסמוך עליו, זה שמצדיק את הרשעים (רומים 4,5) האוהב אותנו ומצילנו למען המשיח.
ככל שאנו מתבגרים במשיח, אנו נחים חזק יותר באהבתו של אלוהים, אשר מתגלה לנו בדרך העליונה במשיח (1. יוהנס 4,9). בעודנו נחים בו, אנו מצפים ליום המתגלה בהתגלות ב'1,4 מתואר: «וימחה אלוהים את כל הדמעות מעיניהם, ולא יהיה עוד מוות, ולא יהיה צער וזעקה ולא כאב; כי הראשון עבר."

שלמות!

כשיגיע היום הזה, אמר פול, נשתנה ברגע. נעשה אלמוות, אלמוות, בלתי מושחת (1. קור. 15,52-53). אלוהים גואל את האדם הפנימי, לא רק את החיצוני. הוא משנה את הישות הפנימית שלנו, מחולשה וארעיות לתפארת ובעיקר, חוסר חטא. בקול החצוצרה האחרונה נהפוך ברגע אחד. גופנו נגאל (רומים 8,23), אבל יותר מזה, בסופו של דבר נראה את עצמנו איך אלוהים ברא אותנו במשיח (1. יוהנס 3,2). לאחר מכן נראה במלוא הבהירות את המציאות הבלתי נראית שעדיין אלוהים עשה מציאות במשיח.

דרך המשיח הטבע החטא הישן שלנו נכבש והושמד. אכן, היא מתה "כי מתת", אומר פאולוס, "וחייך נסתרים עם המשיח באלוהים" (קול. 3,3). החטא ש"כל כך בולע" אותנו ושאנחנו "מנסים להיפטר ממנו" (עברים א').2,1) אינו חלק מהאדם החדש שאנו במשיח על פי רצון האל. במשיח יש לנו חיים חדשים. בבואו של המשיח, בסופו של דבר נראה את עצמנו כפי שהאב ברא אותנו במשיח. אנו נראה את עצמנו כפי שאנו באמת, כמושלמים במשיח שהוא חיינו האמיתיים (קולוסים 3,3-4). מסיבה זו, מכיוון שכבר מתנו וקמנו עם המשיח, אנו "הורגים" (פס' ה') את אשר ארצי בנו.

אנו מתגברים על השטן והחטא והמוות רק בדרך אחת - באמצעות דם הכבש (ההתגלות א' לקור2,11). בזכות ניצחונו של ישוע המשיח שניצח על הצלב יש לנו ניצחון על החטא והמוות, לא דרך המאבקים שלנו נגד החטא. המאבקים שלנו נגד החטא הם ביטוי לעובדה שאנו במשיח, שאיננו עוד אויביו של אלוהים אלא חבריו, באמצעות רוח הקודש בשיתוף עמו, הפועלת בנו גם לרצון וגם לעשות לטובת ה'. תענוג (פיליפאים 2,13).

המאבק שלנו בחטא אינו הסיבה לצדקתנו במשיח. הוא לא מייצר קדושה. אהבתו וטובתו של אלוהים כלפינו במשיח היא הסיבה, הסיבה היחידה, לצדקתנו. אנו מוצדקים, נגאלים על ידי אלוהים באמצעות המשיח מכל חטא ורשעות משום שאלוהים מלא אהבה וחסד - וללא סיבה אחרת. המאבק שלנו בחטא הוא תוצר של האני החדש והצודק שניתן לנו באמצעות המשיח, לא הגורם לו. המשיח מת עבורנו כשהיינו עדיין חוטאים (רומים 5,8).

אנחנו שונאים את החטא, אנחנו נלחמים נגד החטא, אנחנו רוצים להימנע מהכאב והסבל שהחטא גורם לעצמנו ולזולת כי אלוהים גרם לנו לחיות במשיח ורוח הקודש פועלת בנו. מכיוון שאנו במשיח, אנו נלחמים בחטא ש"כל כך מעסיק אותנו" (עבר א'2,1). אבל אנחנו לא משיגים ניצחון באמצעות המאמצים שלנו, אפילו לא באמצעות המאמצים שלנו המופעלים על ידי רוח הקודש. אנו משיגים ניצחון באמצעות דמו של ישו, באמצעות מותו ותחייתו כבנו של אלוהים בהתגלמותו, אלוהים בבשר למעננו.

אלוהים במשיח כבר עשה כל מה שצריך לישועתנו והוא כבר נתן לנו את כל מה שאנו צריכים לחיים ולחסידות, פשוט על ידי כך שקרא לנו להכיר אותו במשיח. הוא פשוט עשה את זה כי הוא כל כך טוב להפליא (2. פטרוס א': 1-2).

ספר ההתגלות אומר לנו כי יבוא זמן שבו לא יהיו עוד צעקות ולא דמעות, לא צער ולא עוד כאב - וזה אומר לא יהיה עוד חטא, כי זה החטא, הסבל שנגרם. פתאום, בתוך רגע קצר, החושך יסתיים והחטא לא יוכל עוד לפתות אותנו לחשוב שאנחנו עדיין שבויים. החופש האמיתי שלנו, החיים החדשים שלנו במשיח, יזרח איתו תמיד בכל תפארתו. בינתיים, אנחנו סומכים על הבטחתו - וזה משהו שראוי לחשוב עליו.

מאת יוסף טקח