הסיפור הפסטורלי

693 סיפורו של הרועה זר גבוה וחזק, כבן חמישים, דרס לתוך הפונדק הצפוף והביט סביבו, ממצמץ לאור העשן של מנורות שמן החימר שהיו פזורות באקראי בחדר. אביאל ואני הרחנו את זה לפני שראינו את זה. אינסטינקטיבית העברנו את עמדותינו ליד השולחן הקטן שלנו כדי לגרום לו להיראות קטן יותר. אף על פי כן, ניגש אלינו הזר ושאל: האם תוכל לפנות לי מקום?

אביאל הביטה בי בשאלה. לא רצינו שהוא ישב לידינו. הוא נראה כמו רועה צאן והריח בהתאם. הפונדק היה מלא בזמן פסח ומצות. החוק חייב זרים לקבל יחס מסביר פנים, גם אם הם רועי צאן.

אביאל הציע לו לשבת ולשתות מבקבוק היין שלנו. אני נתן וזה אביאל, אמרתי. מאיפה אתה, זר? חברון, אמר, ושמי יונתן. חברון נמצאת 30 ק"מ דרומית לירושלים במקום בו קבר אברהם את שרה רעייתו לפני למעלה מ-1500 שנה.

הגעתי לכאן ממש לפני הפסטיבל, המשיך יונתן. אני יכול להגיד לך, זה שוקק חיילים ואני אשמח אם אסתלק שוב בקרוב. הוא כעס על הרומאים וירק על הרצפה. אביאל ואני החלפנו מבטים. אם היית כאן לפסח, בטח ראית את רעידת האדמה, אמרתי.

יונתן ענה, כן, ראיתי את זה מקרוב. אנשים מירושלים סיפרו לי שנפתחים קברים ורבים שמתו התעוררו ממוות ועזבו את קברם. אביאל הוסיף כי הפרוכת הכבדה והאריגה שהפרידה בין שני החדרים המרכזיים של המקדש נקרעה מלמעלה למטה, כמו ביד בלתי נראית. הכהנים מרחיקים את כולם עד לתיקון הנזק.

לא אכפת לי, אמר יונתן. הפרושים ושומר המקדש לא יתנו לאנשים כמוני להיכנס בכל מקרה. אנחנו לא מספיק טובים בשבילם, הם אפילו מחשיבים אותנו לטמאים. אפשר לשאול אותך משהו, אמר יונתן. האם מישהו מכם היה עד לצליבות בגולגותא? מי היו השלושה האלה בכלל? אביאל העיף בי מבט, ואז רכן קרוב יותר אל הרועה. הם תפסו שודד מהפכן וידוע לשמצה בשם ברבאס ושניים מאנשיו רגע לפני פסח. אבל היה גם רב ידוע שהם קראו לו ישוע. רבים מאיתנו קיוו שהוא המשיח. זעף פרץ על פניו. המשיח, אמר יונתן? זה יסביר את כל החיילים שהוא ראה. אבל ישוע הזה מת עכשיו, הוא לא יכול להיות המשיח, נכון?

הוא היה איש טוב, אמרה אביאל בקול נמוך והסתכלה סביב החדר כמו לוודא שאף אחד לא מקשיב לשיחתנו. הפרושים, הזקנים והכהנים הגדולים האשימו אותו בחילול קודש. אביאל הביט בי כאילו ביקש את רשותי לומר עוד.

קדימה ותגיד לו. מה אתה רוצה להגיד לי?שאל יונתן. קולה של אביאל נפל ללחישה. יצאה הידיעה שאם יהרגו אותו, הוא יחזור לחיים. הממ? יונתן, רכן קדימה ואמר, קדימה. אביאל המשיך, אתמול נמצא הקבר הפתוח, למרות שהרומאים סגרו אותו באבן כבדה ושמרו עליו. הגופה כבר לא הייתה בקבר! מה? יונתן צמצם את עיניו ובהה אטום בקיר שמאחורי. לבסוף הוא שאל: האם ישוע זה חי בירושלים? לא, אמרתי, הוא בא מהצפון, מהגליל. ישוע לא היה מגדף כפי שהאשימו אותו הפרושים. כל מה שהוא עשה זה, הוא הסתובב ריפא אנשים והטיף על אהבה וחסד. בטח שמעת עליו, אפילו שם למטה בגבעות. אבל הרועה לא הקשיב. הוא בהה אטום בקיר שמאחורי. לבסוף הוא אמר בשקט, מאיפה אמרת שהוא בא? גליל, חזרתי. הוא היה בנו של נגר מנצרת. אביאל הביט בי, ואז כחכח בגרונו ואמר: אומרים שהוא יכול היה גם להיוולד בבית לחם ושאמא שלו הייתה בתולה. בית לחם? אתה באמת בטוח בזה? אביאל הנהנה.

יונתן הניד בראשו באיטיות ומלמל, יליד בית לחם, של בתולה. אז זה יכול היה להיות הוא. מי זה יכול היה להיות?שאלתי? על מה אתה מדבר, על מה אתה מדבר הרועה הסתכל בצורה משמעותית בבקבוק היין שלנו. ישו הזה, אני חושב שאני יודע מי הוא.

אני מספר לך סיפור מוזר. כפי שאמרתי, ראיתי את השלושה נצלבים בגולגותא. זה שבאמצע כבר היה מת והם עמדו לסיים את השניים האחרים. כמה נשים התייפחו ובכו מתחת לצלב. אבל אישה אחרת עמדה קצת יותר מאחור וגבר צעיר היה סביבה זרועו. כשעברתי היא הביטה ישר לתוך עיניי וידעתי שראיתי אותה בעבר. עבר הרבה זמן.

אביאל מילא את הכוסות שלנו ואמר ספר לנו את הסיפור שלך. יונתן שתה קצת יין, ואז לקח את הכוס בשתי ידיו ובהה בכוס שלו. זה היה בימי הורדוס אנטיפס, אמר. הייתי אז ילד צעיר. המשפחה שלנו הייתה ענייה. התפרנסנו מטיפוח כבשים של עשירים. לילה אחד הייתי בהרים ליד בית לחם עם אבי וזוג חברים שלו. היה מפקד וכולם היו אמורים לחזור לבתיהם כדי להיספר כדי שהרומאים יוכלו לגלות כמה מיסים עלינו לשלם. אבי, דודי ואני וכמה מחברינו החלטנו להישאר בגבעות עד שייגמר כך שלרומאים היו פחות ראשים לספור. כולנו צחקנו. לרועים היה מוניטין של רמאים. באותו לילה טיפלנו בכבשים וישבנו מסביב למדורה. הגברים המבוגרים התבדחו וסיפרו סיפורים.

התחלתי להירדם כשלפתע זרחה סביבנו אור עז ואדם בחלוק זוהר הופיע משום מקום. הוא זוהר וזוהר כאילו יש בתוכו אש. מלאך, שאל אביאל? יונתן הנהן. פחדנו, אני יכול להגיד לך. אבל המלאך אמר: אל תפחד ממני! הִנֵּה, אֲנִי מוֹדֵעַ לָכֶם בָּשָׂרָה שֶׁל שִׂמְחָה רַבָּה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל-הָעָם. אלו היו חדשות נפלאות לכולם.

אביאל ואני סימנו לו בקוצר רוח לספר עוד. המלאך המשיך: היום בבית לחם נולד לך המושיע שהוא המשוח ה' בעיר דוד. המשיח, אמר אביאל בעיניים פעורות! יונתן הנהן שוב. המלאך הורה לנו ללכת לראות את הילד הזה, עטוף בחיתולים ושוכב באבוס בבית לחם. אז היו כל השמים מלאים במלאכים שרים: תהילה לאל במרומים ושלום על הארץ בין אנשי רצונו הטוב.

באותה פתאומיות שהם הופיעו, הם נעלמו שוב. מיהרנו לבית לחם ומצאנו אדם בשם יוסף ואשתו מריה עם ילדם, עטופים בחיתולים, באבוס באורווה של פונדק. החיות הועברו לקצה אחד של הרפת ואחת הרפתות פונתה. מריה הייתה צעירה, לא יותר מגיל 15, ניחשתי. היא ישבה על ערימת קש. הכל היה בדיוק כמו שהמלאך אמר לנו.

אבי סיפר ליוסף על המלאך וכיצד ביקש שנבוא אליהם. יוסף אמר שהם הגיעו לבית לחם למפקד, אבל לא היה להם מקום בפונדק. הילדה הייתה אמורה להיוולד בקרוב, אז הבעלים נתן לה להשתמש באורווה. יוסף סיפר לנו איך מלאך אמר למרים, ואחר כך לו, שהיא נבחרה להיות אם המשיח, ולמרות שהיא עדיין בתולה, היא תיכנס להריון עם הילד המיוחד הזה של אלוהים.

מרים הייתה המומה, אמר יוסף, כי היא תמיד הייתה אישה בעלת מידות טובות והיא בטחה באלוהים. יוסף הביט באשתו ויכולנו לראות את האהבה והכבוד בעיניו. צפיתי במריה בזמן שהגברים מדברים ונדהמתי עד כמה היא רגועה. זה היה כאילו שלום אלוהים היה עליה. היא בטח הייתה מותשת, אבל היה לה יופי מסתורי. אני לא יודע איך לתאר את זה אחרת, אבל מעולם לא שכחתי אותה.

יונתן הביט מהורהר באביאל, ואז המשיך בקול תקיף. את מרי ראיתי בצליבה בגולגותא. היא הייתה זו עם הצעיר שניחם אותה. היא הרבה יותר מבוגרת עכשיו, אבל אני יודע שזו הייתה היא. אז ישוע, התחיל אביאל, אבל יונתן חתך אותו, ותוהה, האם התינוק באבוס הוא המושיע של עמו? חשבתי שהוא נהרג לפני שנים כשהורדוס הורה לרצוח את כל הבנים מתחת לגיל שנתיים בבית לחם. אביאל ואני הקשבנו באימה. הורדוס שמע מכמה חכמים מהמזרח שהמשיח עומד להיוולד. הם באו לכבד את ישוע, אבל הורדוס ראה בו יריב וניסה להרוג אותו. אחד מאחיינים שלי נהרג בטבח הזה.

אבל אמרת לי שישוע הזה מנצרת, בנם של יוסף ומריה, הסתובב ועושה ניסים ואנשים חשבו שהוא המשיח. כעת השלטונות ניסו שוב להרוג אותו. מה זאת אומרת, ניסו להרוג אותו, שאלתי? הוא נצלב. הוא מת, סוף סוף תבין! ענה יונתן. אבל לא אמרת שהגופה נעלמה? למה אתה מתכוון בזה?שאל את אביאל? רק זה, אם האישה שראיתי הייתה מרי ואני די בטוח שזו היא והאיש שהם צלבו היה בנם, אותו ראיתי בלילה שבו נולד, אז זה לא נגמר על הצלב הזה. זה לא היה לילה רגיל כשהמלאכים שרו עבורנו וישוע הזה לא היה תינוק רגיל. המלאך אמר לנו שהוא המשיח, בוא להושיע אותנו. כעת, למרות שאויביו צלבו וקברו אותו, גופתו איננה.

הרועה שתה את כוסו, קם ואמר לפני שנפרד, אני רק רועה צאן בור, מה אני יודע על הדברים האלה? אבל אני מרגיש כאילו לא ראינו את ישו הזה בפעם האחרונה.

מאת ג'ון האלפורד