האם חוק משה תקף גם לנוצרים?

385 הוא גם החוק של משה לנוצרים בזמן שתמי ואני חיכינו בלובי שדה התעופה לטיסתנו הביתה תוך זמן קצר, הבחנתי בצעיר שישב שני מושבים משם והביט בי שוב ושוב. אחרי כמה דקות הוא שאל אותי: "סליחה, אתה מר ג'וזף טחך?" הוא שמח לדבר איתי ואמר לי שזה עתה גורש מקהילה שבתאית. שיחתנו פנתה במהרה לחוק האלוהים - הוא מצא את האמירה שלי מעניינת מאוד שהנוצרים יבינו שאלוהים נתן את החוק לבני ישראל, אם כי הם לא יכלו לשמור עליו בצורה מושלמת. דיברנו על כך שלישראל היה באמת עבר "אירוע" בו העם לעתים קרובות סטה מחוק האל. היה לנו ברור שזו לא הייתה הפתעה לאלוהים, כי הוא יודע איך הדברים מתפתחים.

שאלתי אותו שהחוק שניתן לישראל על ידי משה היה 613 מצוות. הוא הסכים איתי שיש הרבה ויכוחים לגבי המידה שבה מצוות אלו מחייבות את הנוצרים. יש הטוענים כי יש לשמור על כל המצוות משום שכולם באים "מאלוהים". אם זה היה נכון, הנוצרים היו צריכים להקריב בעלי חיים וללבוש רצועות תפילה. הוא אישר כי ישנן דעות רבות באשר לאילו מבין 613 המצוות יש יישום רוחני כיום ואילו לא. סיכמנו גם כי הקבוצות השבתוניות השונות חלוקות בנושא - חלקן נוהגות ברית מילה; חלקם שומרים שבתות בחקלאות ובפסטיבלים השנתיים; יש הנוטלים את המעשר הראשון, אך אין שני ושלישי; עם זאת, חלקם שלושתם; חלקם שומרים את השבת, אך לא את הפסטיבלים השנתיים; יש המציינים את הירחים והשמות הקדושים - כל קבוצה מאמינה ש"חבילת "התורות שלהם נכונה מבחינה תנ"כית, אך זו של האחרים אינה. הוא ציין כי הוא נאבק בבעיה זו זמן רב וויתר על הדרך הקודמת לשמירת השבת; עם זאת, הוא מודאג שהוא לא יחזיק אותו נכון.

באופן מפתיע, הוא הסכים ששבתאים רבים טועים מכיוון שהם לא מבינים שביאתו של אלוהים היא בבשר (באדם של ישו) קבע את מה שהכתובים מכנים "הברית החדשה" (עברים 8,6) ובכך מתאר את החוק שניתן לישראל כמיושן (העב 8,13). מי שאינו מקבל אמת בסיסית זו ומבקש אותה על פי כללי חוק הפסיפס (שנוספה 430 שנה לאחר ברית האל עם אברהם; ראו גל. 3,17) לחיות אינה מנהלת את האמונה הנוצרית ההיסטורית. אני מאמין שהדיון שלנו ראה פריצת דרך כשהוא הבין שהנוף (המייצגים שבתאים רבים) לא ניתן לקיים שאנחנו עכשיו "בין הברית הישנה לברית החדשה" (הברית החדשה תגיע רק עם שובו של ישוע). הוא הסכים שישוע הוא הקורבן האמיתי עבור חטאינו (העב 10,1: 3) ולמרות שבברית החדשה לא מוזכרים ביטולי הקרבת חג ההודיה והכפרה, ישוע גם מילא אותם. כפי שהסביר ישוע, הכתובים מצביעים עליו בבירור והוא מקיים את החוק.

הצעיר אמר לי שעדיין יש לו שאלות על שמירת השבת. הסברתי לו כי ההשקפה השבטית חסרה את ההבנה, כלומר, שיישומו של החוק השתנה עם בואו הראשון של ישוע. אמנם עדיין תקף, יש כיום יישום רוחני של החוק של אלוהים - אשר מלא רואה כי ישו מילא את החוק שניתנה לישראל; אשר מבוסס על היחסים המעמקים שלנו עם אלוהים דרך המשיח ורוח הקודש ומגיע אל הפנים העמוק ביותר שלנו - הלב שלנו ואת התודעה שלנו. דרך רוח הקודש אנו חיים בציות לאלוהים כחברים בגוף המשיח. לדוגמה, אם הלב שלנו נימול על ידי רוח המשיח, זה לא משנה אם אנחנו נימול פיזית.

מילוי החוק של המשיח מביא לכך שהצייתנות שלנו לאלוהים נוצרת על ידי עבודתו העמוקה והאינטנסיבית יותר באמצעות ישו וביאת רוח הקודש. כנוצרים, הציות שלנו נובע מכל מה שהיה מאחורי החוק, כלומר הלב, הנפש, ותכליתו הגדולה של האל. אנו מכירים בכך מתוך הפקודה החדשה של ישוע: "אני נותן לך פקודה חדשה שתאהבו אחד את השני כמו שאהבתי אותך" (יוחנן 13,34). ישוע נתן מצווה זו וחי על פי מצווה זו בידיעה שאלוהים, באמצעות שירותו עלי אדמות ובכוח רוח הקודש, היה כותב את חוקו בליבנו ובכך יגשים את נבואותיהם של יואל, ירמיהו ויחזקאל.

עם כינונה של הברית החדשה, אשר מילאה וסיימה את משימת הברית הישנה, ​​שינה ישו את יחסינו לחוק וחידש את צורת הציות שלנו, שקיבלנו כאנשיו. חוק האהבה הבסיסי היה קיים מאז ומעולם, אך ישוע גילם אותו והגשם אותו. הברית הישנה עם ישראל והחוק הקשור בה (כולל קורבנות, גדילים ושנות הפוגה) דרשו צורות יישום מיוחדות של חוק האהבה הבסיסי למדינת ישראל. במקרים רבים, תכונות מיוחדות אלה אינן מעודכנות כעת. רוח החוק נותרה, אך אין צורך לבצע את הוראות החוק הכתוב המחייב צורה מיוחדת של ציות.

החוק לא יכול להגשים את עצמו; זה לא יכול לשנות לבבות; זה לא יכול למנוע כשל משלה; זה לא יכול להגן מפני הפיתוי; זה לא יכול לקבוע את הצורה המתאימה של ציות לכל משפחה אחת על פני כדור הארץ. מאז הפסקת עבודתו של ישו עלי אדמות ושליחות רוח הקודש, ישנן דרכים אחרות שבהן אנו מבטאים את מסירותנו לאלוהים ואת אהבתנו לשכנינו. אלה שקבלו את רוח הקודש, יכולים כעת טובים יותר לספוג את המילה של אלוהים להבין את המטרה של אלוהים עבור הציות שלהם, מאז הצייתנות הגלומה ישו נחשפו ו הועברו על ידי השליחים לנו, בשבילנו בספרים אשר אנו קוראים את הברית החדשה, נשמר. ישו, הכהן הגדול הגדול שלנו, מראה לנו את לב האב ושולח לנו את רוח הקודש. דרך רוח הקודש, אנו יכולים להגיב על דבר אלוהים מעומק ליבנו, מעיד על ידי מילה ומעשה הכוונה של אלוהים להפיץ את ברכתו על כל המשפחות על פני כדור הארץ. זה עולה על כל מה שהחוק היה מסוגל לעשות, כי זה הולך הרבה מעבר למטרה של אלוהים, אשר החוק צריך לעשות.

הבחור הסכים ושאל איך משפיעה ההבנה הזאת על השבת. הסברתי כי השבת שימשה את ישראל למטרות שונות: היא הזכירה להם את הבריאה; הוא הזכיר לה את יציאתה ממצרים; זה הזכיר לה את היחסים המיוחד שלה עם אלוהים, ונתן את החיות, המשרתים והמשפחות זמן של מנוחה פיזית. מבחינה מוסרית הוא הזכיר לישראל את חובתם לסיים את יצירותיהם הרעות. מנקודת מבט נוצרית, הוא הצביע על הצורך במנוחה רוחנית ובהגשמה על-ידי בוא המשיח - תוך שהוא נותן את אמונם בגאולה עליו יותר מעבודותיהם. השבת סימלה גם את השלמת הבריאה בסוף התקופה.

הודעתי לו שמרבית השבתטרים ככל הנראה לא יכולים להכיר בכך שהחוקים שניתנו לעם ישראל על ידי מוזס היו זמניים - כלומר רק לתקופה ומקום מסוימים בתולדות עם ישראל. ציינתי שלא קשה היה לראות שזה לא הגיוני בכל הזמנים ובכל מקום "להשאיר את הזקן ללא מוסווה" או "להגדיל את ארבע פינות הגלימה". כאשר התגשמו כוונותיו של אלוהים לישראל כעם בישוע, הוא פנה לכל האנשים באמצעות דברו ורוח הקודש. כתוצאה מכך, צורת הציות לאלוהים נאלצה לעשות צדק עם המצב החדש.

בנוגע לשבת ביום השביעי, הנצרות האותנטית לא המשיכה לאמץ את היום השביעי בשבוע כיחידה אסטרולוגית, כאילו אלוהים הציב יום אחד בשבוע מעל השני. במקום לגלות יום בו ניתן להודות בקדושתו, אלוהים שוכן בנו עכשיו דרך רוח הקודש, ובכך מקדש את כל זמננו. למרות שיכולנו להתכנס בכל יום בשבוע כדי לחגוג את נוכחותו של אלוהים, רוב הקהילות הנוצריות מתכנסות לתפילת יום ראשון, היום המוכר ביותר כשיסוס קם מהמתים, וכך הבטחות הברית הישנה. התגשם. לישו יש את חוק השבת (וכל היבטי התורה) התרחבו הרבה מעבר למגבלות הזמן, דבר שהחוק הנוסח לא יכול היה לעשות. הוא אף הגדיל את המצווה "אתה צריך לאהוב את רעך כמוך" על ידי "ואהוב אחד את השני כמו שאהבתי אותך". זוהי חסד מדהים של אהבה שאינה נמצאת ב -613 מצוות (גם לא ב- 6000!). קיום נאמן של אלוהים בחוק הופך את ישוע למוקד שלנו, ולא לקוד כתוב. אנו לא מתמקדים ביום אחד בשבוע; זה המוקד שלנו. אנו חיים בו כל יום כי זו מנוחתנו.

לפני שנכנסנו מכונת בהתאמה שלנו, הצבענו בהסכמה כי המטרה הסופית של היישום הרוחני של חוק השבת כדי לחיות חיים של אמונה במשיח - חיים שהם של, בחסדי אל ועל ידי האינטראקציה החדשה ועמוקה יותר רוח הקודש בנו, הוא השתנה מבפנים.

תמיד אסיר תודה על החסד של אלוהים, מרפא אותנו מכף רגל ועד ראש.

יוסף טקח

Präsident

קהילת גרייס


PDF האם חוק משה תקף גם לנוצרים?