ברכתו של ישוע

093 ברכת ישו

לעתים קרובות כשאני נוסע, אני מתבקש לנאום בשירותי הכנסייה הבינלאומיים של Grace Communion International, בכנסים ובישיבות דירקטוריון. לפעמים מבקשים ממני לתת את הברכה האחרונה. אני חוזר אז לא פעם על ברכתו של אהרון, שהציע לבני ישראל (בשנה שלאחר בריחתם ממצרים והרבה לפני כניסתם לארץ המובטחת) במדבר. בזמנו, אלוהים לימד את ישראל כיצד לשמור על החוק. האנשים היו לא יציבים ודי פסיביים (הרי הם היו עבדים כל חייהם!). הם כנראה חשבו: "אלוהים הוציא אותנו ממצרים דרך ים סוף ונתן לנו את תורתו. אבל עכשיו אנחנו כאן ועדיין מסתובבים במדבר. מה הלאה? " אבל אלוהים לא ענה בכך שגילה להם בפרוטרוט את תוכניתו לגביהם. במקום זאת, הוא עודד אותם להסתכל אליו באמונה:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר אָמְרוּ אֶל אַהֲרֹן וּלְבָנָיו וְאָמְרוּ זֹאת אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֶל-יִשְׂרָאֵל בִּבְרָכְתָּם; ה' יאיר פניו אליך וחנון; ישא ה' פניו אליך וייתן לך שלום (4. מוז 6,22).

אני יכול לראות את אהרון עומד מול ילדי אלוהים האהובים בזרועותיו מושטות ואומר את הברכה הזו. איזה כבוד זה בוודאי היה להעניק להם את ברכות ה '. כפי שאני בטוח שאתה יודע, אהרון היה הכהן הגדול הראשון של שבט הלוי:

אבל אהרן הופרד לקדש את הקדושים ביותר, הוא ובניו לכל עת, להקריב לפני ה', ולעבדו ולברכו בשם ה' לכל עת (א' ב').3,13).

מתן ברכה היה מעשה של שבח יראת כבוד, שבמסגרתו הוצג אלוהים לעמו לעידוד - כאן במהלך היציאה המפרכת ממצרים לארץ המובטחת. ברכת כהונה זו התייחסה לשם אלוהים וברכתו כי אנשיו יוכלו לחיות בבטחת חסדו והשגחת ה '.

למרות שברכה זו ניתנה קודם כל לעם תשוש מיואש במסעו במדבר, אני יכול לראות גם את התייחסותם אלינו כיום. ישנם מקרים שבהם אנו מרגישים כאילו אנו מסתובבים באקראי, אנו מסתכלים בחוסר ודאות אל העתיד. ואז אנו זקוקים למילות עידוד שמזכירות לנו שאלוהים בירך אותנו וממשיך להפיץ את ידו המגוננת עלינו. עלינו להזכיר לעצמנו שהוא גורם לפרצופו להאיר עלינו, הוא אדיב אלינו ונותן לנו את שלוותו. אולם מעל לכל, אסור לנו לשכוח שמתוך אהבה הוא שלח אלינו את בנו ישוע המשיח - הכהן הגדול הגדול והאחרון שמגשים בעצמו את ברכת אהרון.

השבוע הקדוש (הידוע גם כשבוע הפסיון) מתחיל בעוד כשבוע עם יום ראשון של הדקלים (הזוכר את כניסתו המנצחת של ישו לירושלים), ואחריו יום חמישי החריף (לזכר הסעודה האחרונה), יום שישי הטוב (יום הזיכרון שמראה לנו טוב ה' כלפינו שהתגלה בקורבנות הגדולים מכל) ושבת קודש (לזכר קבורתו של ישוע). ואז מגיע היום השמיני, שזורח על הכל - יום ראשון של חג הפסחא, בו אנו חוגגים את תחייתו של הכוהן הגדול הגדול שלנו ישוע, בן האלוהים (עברית: 4,14). תקופה זו של השנה מזכירה לנו שאנו לנצח מבורך "בכל הברכות הרוחניות שבשמיים באמצעות המשיח" (אפ'. 1,3).

כן, כולנו חווים זמנים של חוסר וודאות. אבל אנחנו יכולים להיות רגועים בידיעה עד כמה אלוהים בירך אותנו בצורה נפלאה במשיח. שמו של אלוהים מכין את הדרך לעולם כמו נהר נע בעוצמה, שמיו זורמים ממקורו עד לארץ. למרות שאיננו רואים הכנה זו במלוא היקפה, אנו מודעים בכבוד למה שמתגלה לנו בפועל. אלוהים באמת מברך אותנו. השבוע הקדוש הוא תזכורת נחרצת לכך.

בזמן שעם ישראל שמע את ברכת הכוהנים של אהרן וללא ספק חש עידוד ממנה, עד מהרה שכחו את הבטחות ה'. זה נבע בחלקו מהגבולות, אפילו החולשות, של הכהונה האנושית. אפילו הכהנים הטובים והנאמנים ביותר בישראל היו בני תמותה. אבל אלוהים המציא משהו טוב יותר (כוהן גדול טוב יותר). המכתב אל העברים מזכיר לנו שישוע, שחי לנצח, הוא הכהן הגדול הקבוע שלנו:

לכן הוא יכול להציל לנצח גם את הבאים אל ה' דרכו, כי הוא תמיד חי כדי לעמוד למענם. כהן גדול כזה התאים גם לנו: קדוש, תמים ונטמא, מופרד מחוטאים וגבוה מהשמים [...] (עברים ז, כ"ה-כ"ו; תנ"ך ציריך).

דמותו של אהרון פורש את זרועותיו על ישראל בברכה מפנה אותנו לכהן גדול אף יותר, ישוע המשיח. הברכה שישוע נותן לאנשי אלוהים חורגת הרבה מעבר לברכתו של אהרון (היא רחבה יותר, עוצמתית ואישית יותר):

אשים חוקים בנפשם ואכתוב אותם בלבם ואהיה להם לאל והם יהיו לי לעם. ואף אחד לא ילמד את בן אזרחיו ואף אחד את אחיו במילים: דע את ה'! כי כולם יכירו אותי, מהקטן ועד הגדול ביותר. כי ברצוני לנהוג במעשיהם הבלתי צדקניים בחסד ולא לזכור עוד את חטאיהם (עב.8,10-12; התנ"ך של ציריך).

ישוע, בן אלוהים, מדבר ברכת סליחה המפייסת אותנו עם אלוהים ומשקמת את היחסים השבורים שלנו איתו. זו ברכה שתביא לשינוי בתוכנו שיגיע עמוק בתוך ליבנו ומוחנו. זה מעלה אותנו אל הנאמנות וההתאחדות האינטימית ביותר עם הקב"ה. דרך בן האל, אחינו, אנו מכירים את אלוהים כאבינו. באמצעות רוח הקודש שלו אנו הופכים לילדיו האהובים.

כשאני חושב על השבוע הקדוש, עולה לי סיבה נוספת מדוע ברכה זו חשובה לנו כל כך. כאשר ישו מת על הצלב, זרועותיו היו מושטות. חייו היקרים, שניתנו כקורבן עבורנו, היו ברכה, ברכה נצחית המונחת על העולם. ישוע ביקש מהאב לסלוח לנו בכל חטאתנו, ואז הוא מת כדי שנחיה.

לאחר תחייתו וקצת לפני עלייתו נתן ישוע ברכה נוספת:
ויוציאם עד בית-תאניה, וירים ידיו ויברכם, ויהי בברך אותם, ויפרד מהם ועלה לשמים. אבל הם סגדו לו וחזרו לירושלים בשמחה רבה (ל' ב').4,50-אחד).

למעשה, ישוע אמר לתלמידיו, גם אז וגם עכשיו: "אני עצמי מברך אותך ושומר עליך, אני מאיר את פניי עלייך ואני אדיב לך; אני מרים את פני אליך ונותן לך שקט. "

שנמשיך לחיות בברכות אדוננו ומושיענו, בכל אי הוודאות שאנו נתקלים בהם.

אני מברך אותך במבט נאמן אל ישו,

יוסף טקח
הנשיא נשיא גרייס בינלאומי


PDFברכתו של ישוע