המשימה של הכנסייה

האסטרטגיות האנושיות מבוססות על הבנה אנושית מוגבלת ועל ההערכות הטובות ביותר שאנשים יכולים לעשות. מצד שני, האסטרטגיה של אלוהים, הקריאה שלו בחיינו, מבוססת על הבנה מושלמת לחלוטין של המציאות הבסיסית והאולטימטיבית. זהו אכן התהילה של הנצרות: הדברים מוצגים כפי שהם באמת. האבחנה הנוצריה מכלל המחלות בעולם, על ידי הקונפליקטים בין עמים אל המתחים בנפש האדם, הוא נכון, משום שהוא משקף הבנה אמיתית של המצב האנושי.

מכתבי ה- NT מתחילים תמיד עם האמת, אנו מכנים זאת "דוקטרינה". סופרי ה- NT קוראים לנו תמיד לחזור למציאות. רק כאשר מונחים בסיס זה של אמת, הם עוברים לרמזים של יישום מעשי. כמה זה טיפשי להתחיל במשהו שאינו האמת.

בפרק המבוא של האפסיים, פול עושה כמה הצהרות ברורות לגבי מטרת הכנסייה. אין זו רק מטרת הנצח, איזו פנטזיה עתידית מעורפלת, אלא המטרה כאן ועכשיו. 

הכנסייה צריכה לשקף את קדושת האל

"כי בו בחר בנו עוד לפני יסוד העולם למען נעמוד קדושים וחסרי תמים מול פניו" (אפסים). 1,4). כאן אנו רואים בבירור שהכנסייה אינה רק מחשבה שלאחר מכן של אלוהים. זה תוכנן הרבה לפני שהעולם נברא.

ומהו האינטרס הראשון של אלוהים בכנסייה? הוא אינו הראשון מתעניין במה הכנסייה עושה, אבל מה הכנסייה. להיות קדם לפעול, כי מה שאנחנו קובעים מה אנחנו עושים. כדי להבין את האופי המוסרי של העם של אלוהים, זה חיוני כדי להבין את האופי של הכנסייה. כנוצרים אנחנו צריכים להיות דוגמאות מוסריות של העולם, המשקף את אופיו וקדושתו הטהורה של ישוע המשיח.

ברור כי נוצרי אמיתי, בין אם ארכיבישוף או הדיוט מן השורה, צריך להדגים בצורה ברורה ומשכנעת את הנצרות שלו בדרך שבה הוא חי, מדבר, פועל ומגיב. אנו הנוצרים נקראנו לעמוד "קדושים וחסרי תמים" לפני אלוהים. עלינו לשקף את קדושתו, זו גם מטרת הכנסייה.

הכנסייה אמורה לחשוף את תהילת האל

פאולוס נותן לנו מטרה נוספת לכנסייה בפרק הראשון של האפסיים "הוא הסמיך אותנו באהבה באמצעות ישוע המשיח לבנים שהיו לו, בהתאם להנאת רצונו להלל את כבוד חסדו" (פס' 5) ). "עלינו לשרת בשבח כבודו, אנו אשר תקוונו במשיח מלכתחילה" (פס' 12).

זכור! המשפט: "אנחנו שמראשית תקוונו במשיח" מתייחס אלינו הנוצרים אשר מיועדים, נקראים, לחיות לשבח תהילתו. המשימה הראשונה של הכנסייה אינה רווחת העם. אין ספק שגם הרווחה שלנו חשובה מאוד לאלוהים, אבל זו לא המשימה העיקרית של הכנסייה. אדרבה, נבחרנו על ידי ה' להלל את כבודו, כדי שבאמצעות חיינו יתגלה כבודו לעולם. כפי שמנסח זאת "התקווה לכולם": "עכשיו עלינו להפוך את כבודו של אלוהים גלוי לכל עם חיינו."

מהי תהילת אלוהים? זהו אלוהים עצמו, הגילוי של מה אלוהים הוא ועושה. הבעיה בעולם הזה היא הבורות שלו באלוהים. היא לא מבינה אותו. בכל חיפושיה ושיטוטיה במסעה למצוא את האמת, היא לא מכירה את אלוהים. אבל כבודו של אלוהים צריך לגלות את אלוהים כדי להראות לעולם מה הוא באמת. כאשר יצירותיו של אלוהים וטבעו של אלוהים מוצגות דרך הכנסייה, הוא זוכה לתהילה. כמו פול ב 2. קורינתיים 4:6 מתואר:

כי אלוהים הוא שציווה "יאיר האור מתוך החושך!" הוא זה שגרם לאור להאיר בליבנו, להאיר את הכרת כבוד ה' בפני המשיח.

אנשים יכולים לראות את תהילתו של אלוהים בפניו של ישו, באופיו. והתהילה הזו, כפי שאומר פאולוס, מצויה גם "בלבנו". אלוהים קורא לכנסייה לגלות לעולם את תהילת דמותו שנמצאת על פניו של ישו. זה מוזכר גם באפסיים א' 1-22: "הוא הניח את הכל לרגליו (ישוע) ועשה אותו לראש הכנסייה, שהוא גופו, את מלאות הממלא את כל הדברים בכל." זו אמירה אדירה! כאן פול אומר שכל מה שישוע הוא (מלאותו) נראה בגופו, וזו הכנסייה! סוד הכנסייה הוא שהמשיח חי בה והמסר של הכנסייה לעולם הוא להכריז עליו ולדבר על ישוע. פאולוס מתאר שוב את תעלומת האמת הזו על הכנסייה באפסים 2,19-22

לפיכך, אתם כבר לא זרים וזרים עכשיו, אבל אתם אזרחים מלאים עם הקדושים ובתי האבות של אלוהים, שנבנו על הקרקע של השליחים והנביאים, שבו ישו עצמו הוא אבן הפינה. בו כל מאורה, קבוע יחד, גדל לתוך מקדש קדושים באלוהים, וגם בזה אתה בנויים לתוך מקום מגורים של אלוהים ברוח.

הנה המסתורין הקדוש של הכנסייה, זהו מקום משכנו של אלוהים. הוא חי בעמו. זהו הייעוד הגדול של הכנסייה, להפוך את המשיח הבלתי נראה לגלוי. פאולוס מתאר את שירותו שלו כמודל נוצרי באפסים ג':3.9-10: "ולתת הארה לכל באשר להגשמת המסתורין שהיה כפוף מאז ומתמיד באלוהים, בורא כל הדברים, כדי שעכשיו חוכמת אלוהים יכולה להתפרסם לכוחות ולרשויות בשמים באמצעות הכנסייה."

בְּבִירוּר. עבודתה של הכנסייה היא ש"תיוודע חוכמת אלוהים הרב-תכליתית." הם ידועים לא רק לבני אדם אלא גם למלאכים הצופים בכנסייה. אלו הם "הסמכויות והסמכויות במרחבים השמימיים." בנוסף לבני האדם, ישנם יצורים נוספים ששמים לב לכנסייה ולומדים ממנה.

אין ספק שהפסוקים לעיל מבהירים דבר אחד מאוד: הקריאה לכנסייה היא להכריז במילים ולהפגין בגישה ובמעשינו את אופיו של ישו החי בנו. עלינו להכריז על המציאות של המפגש משנה חיים עם המשיח החי ולהמחיש את השינוי הזה באמצעות חיים חסרי אנוכיות ומלאי אהבה. עד שנעשה זאת, שום דבר אחר שנעשה לא יעבוד למען אלוהים. זהו ייעודה של הכנסייה שעליה מדבר פאולוס כשהוא כותב באפסים ד':4, "אני מפציר בכם אז...הלכו ראויים לקריאה שנקרתה בדרככם".

שימו לב כיצד האדון ישוע עצמו מאשר את הקריאה הזו בפרק הפתיחה, פסוק 8 במעשי השליחים. רגע לפני שישוע עולה לאביו, הוא אומר לתלמידיו: "אך תקבלו כוח בבואכם רוח הקודש, והיו עדים עבורי בירושלים ובכל יהודה ושומרון ועד קצה העולם. כדור הארץ."
מטרה מס '3: הכנסייה צריכה להיות עד למשיח.

הייעוד של הכנסייה הוא להיות עד, העד הוא אחד שמסביר ומצייר בצורה חיה. לפטרוס השליח יש מלה נפלאה על עדותה של הכנסייה במכתבו הראשון: "אתה, לעומת זאת, אתה הדור הנבחר, הכהונה המלכותית, הקהילה הקדושה, העם שנבחר להיות רכושך ואתה אמור להכריז על סגולותיו (מעשי התהילה) של מי שקרא אותך מתוך החושך אל שלו. אור נפלא." (1. פיטר 2,9)

שימו לב למבנה "אתם.....וצריכים." זו המשימה העיקרית שלנו כנוצרים. ישוע המשיח שוכן בנו כדי שנוכל לתאר את חייו ואופיו של האחד. באחריותו של כל נוצרי לחלוק קריאה זו לכנסייה. כולם נקראים, כולם שוכנים ברוח האל, מכולם מצפים למלא את ייעודם בעולם. זהו הטון הברור המהדהד ברחבי אפסים. העדה של הכנסייה יכולה לפעמים למצוא ביטוי כקבוצה, אך האחריות לחזות היא אישית. זו האחריות האישית שלי ושלך.

אבל אז מתגלה בעיה נוספת: בעיית הנצרות הכוזבת האפשרית. זה כל כך קל לכנסייה, וגם לנוצרי היחיד, לדבר על הסברה של דמותו של ישו, ולטעון טענה גדולה שאתה עושה זאת. רבים שאינם נוצרים שמכירים נוצרים היטב יודעים מניסיון שהתמונה שהנוצרים מציגים אינה תמיד התמונה המקראית האמיתית של ישוע המשיח. מסיבה זו, השליח פאולוס משתמש במילים שנבחרו בקפידה כדי לתאר את האופי המשיחי האמיתי הזה: "בכל ענווה וענווה, בסבלנות כמי שסובלים זה את זה באהבה, ושמרו על אחדות הרוח באמצעות קשר של שלום." (אפסים ד':4-2)

ענווה, סבלנות, אהבה, אחדות ושלום הם המאפיינים האמיתיים של ישוע. נוצרים צריכים להיות עדים, אבל לא מתנשאים וחצופים, לא עם גישה "קדושה ממך", לא ביהירות צבועה, ובוודאי לא בסכסוך הכנסייה המטונף שבו נוצרים מתנגדים לנוצרים. הכנסייה לא צריכה לדבר על עצמה. היא צריכה להיות עדינה, לא להתעקש על כוחה או לחפש יותר יוקרה. הכנסייה לא יכולה להציל את העולם, אבל אדון הכנסייה כן. הנוצרים אינם צריכים לעבוד עבור הכנסייה או לבזבז עליה את אנרגיית חייהם, אלא עבור אדון הכנסייה.

הכנסייה לא יכולה להחזיק את האדון שלה בזמן שהיא exalts עצמה. הכנסייה האמיתית אינה מבקשת להשיג כוח בעיני העולם, שכן כבר יש לה את כל הכוח הדרוש לה מן האדון השוכן בה.

יתר על כן, הכנסייה צריכה להיות סבלנית וסלחנית, בידיעה כי זרע האמת צריך זמן לנבוט, זמן לגדול, ואת הזמן לשאת פרי. הכנסייה לא צריכה לדרוש מהחברה פתאום לעשות שינויים מהירים דפוס קבוע מראש. במקום זאת, הכנסייה צריכה להדגים שינוי חברתי חיובי באמצעות הדוגמה שלה על ידי הימנעות מרושע, תרגול צדק ובכך להפיץ את זרע האמת, אשר לאחר מכן לוקח שורש בחברה ובסופו של דבר מביא פרי של שינוי.

סימן מובהק לנצרות אמיתית

בספרו The Decline and Fall of the Roman Empire, ההיסטוריון אדוארד גיבון מייחס את קריסת רומא לא לפלישה לאויבים אלא לריקבון פנימי. בספר זה קטע שסר ווינסטון צ'רצ'יל שינן בעל פה כי הוא מצא אותו כל כך רלוונטי ומלמד. משמעותי שקטע זה עסק בתפקידה של הכנסייה באימפריה המתדרדרת.

"בזמן שהישות הגדולה (האימפריה הרומית) הותקפה על ידי אלימות גלויה והתערערה על ידי ריקבון איטי, דת טהורה וצנועה התגנבה בעדינות למוחם של בני האדם, גדלה בדממה ובשפלה, התחזקה בהתנגדות, ולבסוף התבססה תקן הצלב על חורבות הקפיטול." הסימן הבולט לחייו של ישוע המשיח בנוצרי, כמובן, הוא אהבה. אהבה שמקבלת אחרים כמו שהם. אהבה רחומה וסולחת. אהבה המבקשת לרפא אי הבנה, פילוג ומערכות יחסים שבורות. ישוע אמר ביוחנן 13:35, "בזה יידעו כולם כי אתם תלמידי, אם יש לכם אהבה זה לזה." אהבה זו לעולם אינה באה לידי ביטוי באמצעות יריבות, חמדנות, התפארות, חוסר סבלנות או דעות קדומות. זה בדיוק ההפך מהתעללות, לשון הרע, עקשנות ופילוג.

כאן אנו מגלים את הכוח המאחד המאפשר לכנסייה להגשים את תכליתה בעולם: אהבת המשיח. כיצד אנו משקפים את קדושת האלוהים? באהבתנו! כיצד אנו מגלים את התהילה של אלוהים? באהבתנו! כיצד אנו עדים למציאות של ישוע המשיח? באהבתנו!
ל-NT אין מה לומר על הנוצרים העוסקים בפוליטיקה, או בהגנה על "ערכי משפחה", או קידום שלום וצדק, או מתנגדים לפורנוגרפיה, או הגנה על זכויותיה של קבוצה מדוכאת זו או אחרת. אני לא אומר שהנוצרים לא צריכים להתייחס לנושאים האלה. ברור שאי אפשר להיות עם לב מלא באהבה לאנשים ולא להיות מודאגים גם מדברים כאלה. אבל ה-NT אומר מעט יחסית על הדברים האלה, שכן אלוהים יודע שהדרך היחידה לפתור את הבעיות הללו ולתקן מערכות יחסים שבורות היא על ידי הכנסת דינמיקה חדשה לגמרי לחייהם של אנשים - הדינמיקה של חייו של ישוע המשיח.

זהו חייו של ישוע המשיח כי גברים ונשים באמת צריך. הסרת החושך מתחילה בהקדמת האור. הסרת השנאה מתחילה בהקדמת האהבה. הסרת המחלה והשחיתות מתחילה בהקדמת החיים. אנחנו חייבים להתחיל להציג את ישו, כי זה הייעוד שלנו שאליו נקראו.

הבשורה נבטה באקלים חברתי דומה לשלנו: זו הייתה תקופה של אי צדק, חלוקה גזעית, פשע משתולל, חוסר מוסריות משתולל, אי ודאות כלכלית ופחד נרחב. הכנסייה המוקדמת נאבקה לשרוד תחת רדיפה בלתי פוסקת ורצחנית שאיננו יכולים אפילו לדמיין היום. אבל הכנסייה המוקדמת לא ראתה את ייעודה במלחמה בעוול ובדיכוי או באכיפת "זכויותיה". הכנסייה המוקדמת ראתה את משימתה כמשקפת את קדושתו של אלוהים, חושפת את תהילתו של אלוהים ונותנת עדות למציאותו של ישוע המשיח. והיא עשתה זאת על ידי הפגנת אהבה חסרת גבולות לבני עמה וגם לאלה שבחוץ.

החיצוני של הספל

כל מי שמחפש כתבי קודש התומכים בשביתות, הפגנות, חרמות ופעולות פוליטיות אחרות כדי לטפל בליקויים חברתיים יתאכזב. ישוע קרא לזה, "השטיפה של החוץ". מהפכה נוצרית אמיתית משנה אנשים מבפנים. היא מנקה את החלק הפנימי של הכוס. זה לא משנה רק את מילות המפתח בפוסטר שאדם עונד. זה משנה את הלב של האדם.

כנסיות לרוב חולפות כאן. הם אובססיביים לתוכניות פוליטיות, מצד ימין או שמאל. המשיח הגיע לעולם כדי לשנות את החברה, אך לא באמצעות פעולה פוליטית. התוכנית שלו היא שהוא ישנה את החברה על ידי הפיכת האדם לחברה זו על ידי מתן לב חדש, מוח חדש, הכוונה מחדש, כיוון חדש, לידה חדשה, חיים ערים חדשים מוות העצמי והאנוכיות. כאשר האדם הופך בצורה כזו, יש לנו חברה חדשה.

כשאנחנו משתנים מבפנים, כשהפנים מטוהרים, כל ההשקפה שלנו על יחסי אנוש משתנה. כאשר אנו מתמודדים עם קונפליקט או התעללות, אנו נוטים להגיב במובן של "עין תחת עין". אבל ישוע קורא לנו לסוג חדש של תגובה: "ברך את הרודפים אותך". השליח פאולוס קורא לנו לסוג כזה של תגובה כשהוא כותב: "היו חד-דעת ביניכם.....אל תחזירו רע ברע.....אל תתגברו על-ידי הרע, אלא התגברו על הרע בטוב" . (רומים י"ב:12-14)

המסר שאלוהים העניק לכנסייה הוא המסר הגורף ביותר שהעולם שמע אי פעם. האם עלינו להחזיר את המסר הזה לפעולה פוליטית וחברתית? האם עלינו להיות מרוצים שהכנסייה היא רק ארגון חילוני, פוליטי או חברתי? האם יש לנו מספיק אמונה באלוהים, האם אנו מסכימים איתו כי האהבה הנוצרית חי בכנסייה שלו תשנה את העולם הזה ולא כוח פוליטי ואמצעים חברתיים אחרים?

אלוהים קורא לנו להיות אחראים אשר מפיצים את החדשות הרדיקליות, הרסניות, המשתנות חיים, של ישוע המשיח בכל החברה. הכנסייה צריכה להיכנס מחדש למסחר ולתעשייה, לחינוך וללמידה, לאמנות ולחיי משפחה, ולמוסדות החברתיים שלנו עם המסר החזק, המשתנה, שאין דומה לו. האדון העולה ישוע המשיח בא אלינו להשתיל בנו את חייו הבלתי נגמרים. הוא מוכן ומסוגל להפוך אותנו לאנשים אוהבים, סבלניים, אמינים, ולכן אנו מתחזקים להתמודד עם כל הבעיות והאתגרים של החיים. זה המסר שלנו לעולם עייף מלא פחד וסבל. זהו המסר של אהבה ותקווה שאנו מביאים לעולם פרוע ונואש.

אנו חיים כדי לשקף את קדושת האלוהים, לחשוף את התהילה של אלוהים ולהעיד על העובדה שישוע בא לטהר גברים ונשים פנימה והחוצה. אנחנו חיים כדי לאהוב אחד את השני ולהראות את העולם הנוצרי אהבה. זו המטרה שלנו, זה ייעודה של הכנסייה.

מאת מייקל מוריסון